אתמול ישבתי בכוונה בשולחן שלו כדי שהוא יתיישב לידי כשהוא נכנס למעבדה. השיעור התחיל ונראה היה שהוא לא מתכוון להופיע, ופתאום נפתחה הדלת. הבטתי וראיתי שזה רק איזה מאחר אחד שבכלל לא אכפת לי ממנו. אח"כ שוב נפתחה הדלת, הפעם זה היה הוא. הוא נכנס, ראיתי אותו מתקרב לשולחן בו ישבתי והוא כמעט חלף על פניי, אבל כנראה בהחלטה של רגע אמר לי היי חמוד כזה, עם הגבות והחיוך הקטן, והתיישב לידי. אני מתה על ה"היי" שלו. בהתחלה כמעט התפתיתי להגיד את המשפט הקסום עליו המליצו לי כמה פנימיונים - "אח שלי בשייטת", אבל בסוף הבנתי שכנראה לשקר לגבי אחי בן ה9 זה לא הפתרון הכי טוב. אח"כ זה זרם, באמת שזרם - יש לנו כל כך הרבה במשותף, אבל גם כל כך הרבה ללמוד זה מזו. אני כל כך רוצה אותו, אני חייבת להתגבר על הבעיות שלי ולעשות את זה כמו שצריך.