כמה שאני אתך ככה אני לא. משפט תמוה לא מובן לא הגיוני אבל מפשט אמיתי. אני יושבת על המיטה אתה מול המחשב ואני מסתכלת עליך, בוהה המומה כמה שאני מרגישה רחוקה כמה אני לא כאן אתך באותו החדר אלא בעולם משלי. אני יושבת על המיטה ומסתכלת על כל תנועה על כל מבט חיוך ותמיהה ואני מחייכת חזרה ולא מרגישה. צריכה טיפול..כן כבר ידוע , צריכה ללמוד להיפתח ידוע...תמיד אמרתי מי שישבור את החומה הזו הוא יהיה בעלי השאלה הנשאלת האם אני אמצא אותו האם אני אמצא את בעלי האם הוא ימצא אותי האם משהו יצליח לשבור את החומה הזו והשאלה הכי קריטית והכי אמיתית האם אני אתן למישהו לשבור את החומה הזו, האם אני אתן למשהו את ליבי ללא מחשבה , אקריב את ליבי בלי פחד או עם פחד האם משהו ידע לכבוש אותו או יותר נכון האם משהו יצליח לכבוש אותי בלי להכאיב לי...אמרתי לך תמיד תזרמי וזה מה שאני עושה עכשיו אבל עדיין, אני לא מצליחה להקשר לא מצליחה להגיד וואלה זה זה לא מצליחה להגיע להחלטה מה אני באמת רוצה...מה אני רוצה לעזאזל...אני יושבת על המטה ומסתכלת עליו , רואה את גופו מכירה את מתאר גופו כבר כמעט בעל פה יודעת איך זה לישון איתו איך לקום איתו ואם את זה הצלחתי לעשות אז מה הבעיה להמשיך הלאה עוד שלב...אולי אני ממהרת אולי יותר מדי חושבת אולי בסופו של דבר כבר לא זורמת...אולי ואולי כמה עוד אולי...אני יושבת וכותבת לך אחרי שהוא כבר הלך ואני מחכה לשיחת הטלפון שהבטיח שיעשה ושוב אומרת לעצמי אם נפלתי בפח או שיש משהו בעניין..אולי אני לוחצת מדי אולי ..וככה חוזר לו שוב האולי...רוצה המון דברים רוצה ואני יקבל לא משנה מה אני אקבל כי אני מאמינה שזה יגיע שזה יקרה..אבל מה אם לא עוד כשלון עוד בכי עוד שבירת לב..הכול עם שלוש נקודות הכול במחשבות של מה יקרה מה יהיה מה???!!אני יושבת על המיטה ומסתכלת עליו הוא מחייך אליי ואני מחייכת בחזרה אבל אני לא איתו חלק ממני כאן כדי שיוכל לתת יחס חזרה השאר מתעופף במחשבות לא יודע איך הגיע למצב הזה ואז טוען שזה המצב אליו ייחלנו הרבה זמן וצריך להגיד רק תודה ואני אומרת באמת שאומרת כל רגע אני מודה..אז למה אני עוד תוהה, ממה לעזאזל אני כל כך מפחדת למה יש לי את אי הרצון להקשר למשהו בלי מחשבות תחילה בלי האיך רק עם להמשיך ולראות מה יקרה... מה לעזאזל רודף אחרי ואני לא רואה מה אני לא רואה...יש בי כל כך הרבה אהבה לתת כל כך הרבה חום ליטוף ומגע ואין לי למי להפנות אותם כאילו אני סוגרת את הכול בתוכי ולא מוכנה לשתף כאילו שלמי שאני אתן להתקרב הוא זה שישבור אותי ...אולי אני צריכה להישבר...אולי....אני יושבת במיטה ומביטה בך לפני מספר דקות עשינו סקס נפלא , היה מעולה האקט הנשיקה המגע אתה גמרת אני לא , ומשום מה לי זה לא מפריעה , אני נותנת לעצמי ציון 100 על משחק מצוין וכריזמה אבל בתוכי השאלות עולות ולא עוזבות , מתי אני אוכל להשתחרר מהכבלים העבים שכבלתי את ליבי את רגשותיי ורצונותיי האמיתיים , מתי אני אוכל לגמור כמו בן אדם לתת את כול כולי ולהתענג מרגע לרגע ורק להמשיך.זה כולה סקס אבל בשביל לגמור אני צריכה לדעת שאני יכולה לתת לך משהו שלא נתתי לאף אחד את המתנה העילאית ..אותי....אני יושבת על המיטה עם חיוך מאוזן לאוזן , ועדיין בתוכי אני עצובה...איך אני עדיין עצובה ולמה העצב המחורבן הזה לא עוזב אותי, מתי אני יוכל להגיד שאני לא עצובה מתי אני אוכל להשתחרר מהכאב המוזר הזה שלא עוזב אותי..מתי ...אני יושבת על המיטה ובהה בך, אתה מחייך בחזרה, אני יודעת שאתה נתת את כל כולך ואין לך מושג מה עובר בראש שלי...אני אפילו בטוחה שאתה בראשך כול כך בטוח שאין זה היה סקס עילאי בשבילי אבל אני פה יעצור ויביא אותך למצב של טעות ...איפה אחד שיגיד לי אני מכיר אותך כמו כף ידי אז אל תעבדי עליי...אני יושבת במיטה ואני עצובה...לא בגללך אלא רק בגללי...כמה שזה נשמע עצוב ככה זה באמת עצוב... |