הקטע שלפניכם הינו תגובה שהגבתי בבלוג אחר ( הבלוג של "צמח בר" ) אשר עשיתי בה שינויים והורדתי ממנה את מה שנראה לי שרצוי להוריד :

יש אנשים שכל כך סולדים ממה שהם מכנים "פוצי מוצי"  או "אהבה דביקה", וגילויים של אהבה תמיד נראים להם מזוייפים.

אדם כזה למשל לא יוכל לקלוט בכלל שייתכן שמישהו שהוא לא מכיר ופגש אותו באיזה פסטיבל רוחני, ירצה לחבק אותו בכנות בגלל שהוא באמת חש אהבה באותו רגע.  המסננת שלו פשוט לא מרשה לו להאמין באהבה של הזולת שמולו, במיוחד אם הזולת הזה לבוש באיזה שרוואל....והם תמיד יגידו - "איך מישהו שלא מכיר אותי  יכול לאהוב אותי?"

אנשים אחרים שסולדים מדרמות, כל גילוי ישיר ומלא של רגשות ייראה להם כמו דרמה זולה, והם פשוט לא יוכלו להאמין שהאדם שמולם באמת חש את הרגשות האלו. הם יגידו שהוא "עושה הצגות".

אנשים אחרים שסולדים מ "מוארים" לא יוכלו להאמין שייתכן שהאדם שמולם באמת חווה שלווה עמוקה וקיומית. הם תמיד יצליחו למצוא את הבולשיט ואת השקר באדם הזה, על ידי הסתכלות מאוד מצומצמת ושיפוטית מנקודת מבט צרה.

אנשים אחרים שסולדים מהילד שבתוכם, יקראו לכל נסיון ילדותי למשוך תשומת לב בשם המבייש "מניפולציה", במקום להכיל בחמלה את הצורך הנואש והאמיתי לתשומת לב שמבוטא סך הכול בדרכים תמימות ואמיתיות, גם אם ילדותיות.

אנחנו חיים בעולמות נפרדים שכן כל אחד חי רק את הדימויים שלו, לפי מה שהוא רגיל או נוח לו, ולפי מה שעוזר לו לשמר את הדימוי העצמי שלו.

המקום היחיד שבו אולי קיים איחוד זה המקום שבו אנו נטולי דימויים, אלא שזה כנראה לא מצב שכיח אצל אדם לאורך זמן.

אנשים חושבים שהם חשים את האדם השני, אלא שהם בסך הכול מגיבים לדימוי שיש להם בראש, אפילו כאשר האדם עומד מולם.