פרופיל
לבי במזרח ואני בסוף מערב
פוליטיקה, תרבות, חברה וממשל בישראל, ומדי פעם גם איזו הבלחה אישית.
מוטציה של הציונות
בפוסט הקודם אמרתי שאני לוקח פסק זמן מהפוליטיקה. אז מה? גם מופז אמר את זה פעם.
ארז תדמור יוצא נגד יריב אופנהיימר ו"שלום עכשיו"* (בפוסט "לידתה של ציונות קולוניאליסטית", http://cafe.themarker.com/view.php?t=681916 ) וטוען ששלום עכשיו היא תנועה אנטי-ציונית. הטיעונים שבהם משתמש תדמור כדי לנמק את עמדותיו מובאים באופן קריא ורהוט, ועל כך אין ויכוח. הויכוח מתחיל כאשר מתגלות סתירות לוגיות חמורות בטיעונים אלו, וזהו עניינו של פוסט זה. תדמור מצייר תמונה לפיה "שלום עכשיו" היא תנועה אנטי-ציונית, בתוקף הקידום מטעמה של עמדות התומכות בנסיגה משטחי 67' ובפשרות בירושלים. הוא טוען שעמדות מסוג זה חותרות תחת בסיסה המוסרי של הציונות, כיוון שהן מעניקות גושפנקא לתביעותיהם של הפלשתינאים גם על שטחי ישראל של 48'. הוא מתנגד למאבק של "שלום עכשיו" בבניה הלא-חוקית מעבר לקו הירוק וטוען שהתנועה עושה הבדלה מוסרית שלא במקומה בין אזרחי ישראל היושבים בשטחי הגדה המערבית לבין אלו המתגוררים בתחומי הקו הירוק.
בואו ונעשה קצת סדר. הנכונות לפשרה טריטוריאליות בשטחי ארץ ישראל ההסטורית ובכלל זה הרצון לשמר את שלטון החוק הן לא תופעות אנטי-ציוניות: הן לא פחות מנשמת אפה של הציונות. אם מישהו נרדם בשמירה, אפשר להזכיר לו שרגע ההגשמה של הציונות (האמיתית) הגיע בעקבות הנכונות מקיר לקיר לפשרה טריטוריאלית וההתבססות בלי כחל ושרק על עליונותו של החוק. הכוונה היא להכרזת העצמאות של מדינת ישראל, כתוצאה ישירה מקבלתה של תוכנית החלוקה ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות, בהתבסס על החוק הבינלאומי.
לצערם של רבים, במשך שלושים השנים האחרונות הציונות כמושג היסטורי נוכסה ועוקלה מידי רוב אזרחי מדינת ישראל ע"י סקטור קטן, קיצוני ומאורגן היטב, המתנחלים. (אגב, בתהליך דומה נחטפה מאיתנו היהדות ע"י החרדים-אורתודוקסים). עם זאת, מה שאנחנו חיים היום כבר מזמן איננו ציונות: זו הוגשמה כתנועה לאומית-חלוצית כאשר הוקמה מדינת ישראל, וערכה התחזק כמושג היסטורי ככל שהמדינה עלתה ושיגשגה. הלגיטימיות והמוסריות של הציונות כמפעל וכמושג דווקא הלכו ונחלשו ככל שהתבססו ההתפשטות הטריטוריאלית והשליטה על מיליונים של פלשתינאים. מכאן שההתנחלות היא לא ציונות: היא מוטציה של הציונות.
הנכונות של "שלום עכשיו" לפשרות בירושלים ובשטחים לא צריכה להתפרש כוויתור על ערכים, אלא כנסיון שפוי להגיע לפשרה פרגמטית. השאלה אם פשרה מסוג זה אפשרית או לא כרגע היא עניין אחר, אבל הגישה, במקרה הזה, היא הכל. למה אני אומר שהגישה היא הכל? כי גם ארז תדמור וגם החמאס אומרים אותו הדבר: דין מזרח י-ם כדין עזריאלי, דין רמאללה כדין חיפה.וכך, הקיצונים משני הצדדים מבלבלים בין ערכים לדוגמות, ומשחקים משחק סכום אפס שסופו לא נראה באופק, ואת קורבנותיו אנחנו סופרים יום ביומו.
במה שנוגע לטענה לחוסר המוסריות של "שלום עכשיו" וההבדלה שנעשית בין מתנחלים לשאר האזרחים: "הציונות" שאותה אנו חווים היום היא פרי יצירתם של המתנחלים. בשמה של ה"ציונות" הזו נעשים בשטחי הגדה המערבית (ובמיוחד בחברון, ארז היקר) מעשים שלא יעשו, ואין צורך להרחיב כאן את היריעה על כך**. איש לא יערער על העובדה שהמתנחלים הם ציבור עם מחוייבות אידיאולוגית עמוקה: אנשים רבים מערערים (ואני ביניהם) על מחוייבותם לערכים כמו מוסר או שיוויון.
תדמור טוען בתגובות שבתחתית הפוסט שלו, שהוא מעוניין לחיות במדינה שבה יש "...אורח חיים מערבי, עם חופש ביטוי, שיוויון נשים, פתיחות מינית, ניידות חברתית, זכויות אזרח...". האם גם המתנחלים (שביקרם הוא כה חפץ) גם הם רוצים במדינה שכזו?
כי נראה שהם בונים "מדינה" מסוג אחר לגמרי.
*למען הסר ספק, אין לי שום קשר או עניין בתנועת "שלום עכשיו" או בפעיליה.
**למי שמעוניין בהרחבה בנושא המתנחלים, אני מפנה לפוסט קודם "משליטים חוק או עושים צחוק?" בלינק הבא: |
תגיות
תגובות אחרונות
-
תנועת כמוך
בתגובה על על תווים ותושבים- עיריית ת"א וכללי הצדק הטבעי
-
שיטת השקשוקה
בתגובה על שקרנים רודפי כבוד
-
ערסאל
בתגובה על על פרשת ניסו שחם כסימפטום*
-
DoronMashiach
בתגובה על תודה לך, מר כלכלה
-
אמישמונה
בתגובה על דווקא ביבי יביא הסכם (ולמה שוב רימו אותנו)
-
הלנה ויטמן
בתגובה על כשפייסבוק מחליט שאתה לא אמיתי
-
Mosheshy
בתגובה על בחן את עצמך: פעיל שלום או רדיקל איסלאמי?
-
doron.hirsch
בתגובה על על מלחמות שוורים ותקינות פוליטית
-
המופאס
בתגובה על הנאום שביבי לא נשא
תגובות (18)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה על התגובה.
אני עדיין חושב שההשוואה של הכיבוש לנאציזם היא פסולה, גם ברמה האיכותית:
אתה שם כיבוש צבאי, נישול רכוש ודיכוי (בלי ספק פסול ולא מוסרי) באותו סל עם הרג מתוכנן ומאורגן תעשייתית (באמת צריך להזכיר את הציקלון ב, המשרפות, הסבונים והרכבות???)
לדעתי, מה שעומד מאחורי ההשוואות לשואה היא הפסיכולוגיה שלנו ולא הרצון ללמוד. הנוכחות של ההשוואה לנאצים בשיח הציבורי שלנו עולה בהרבה על הנוכחות שלה בחברות אחרות שהפעילו כיבוש צבאי אכזרי (צרפת באלג'יריה, ארה"ב בוויטנאם, וכו'). זה לא מקרי, היות וחלק חשוב מהזהות הקולקטיבית שלנו נבנה על זכרון השואה.
ככה שאני לא רק מתנגד להשוואות לנאצים מימין או משמאל, אני גם מתנגד להלקאה עצמית מוגזמת.
כשלומדים על השואה, על התהליכים והמניעים, על ההתפתחות ההדרגתית והתהליכים - קשה שלא לראות את קווי הדמיון.
התנגדות להשוואות לשואה, מפספסות למידה וצמיחה ממה שקרה שם.
אני לא נגד השוואות לשואה - אני חושב שהשוואה בינינו לבין הנאצים היא במקומה, למרות שההשוואה הינה איכותית ולא כמותית.
גם אני מתנגד לשימוש בביטוי נאצים בכל הקשר כזה או אחר למעט ממשיכי הנאצים דהיום ,קרי ההנהגה השיעית ובני בריתם האנרכיסטים.
ואם אתה לא מבין את דברי אתה מוזמן לבקר אצלי בפוסט פעם נוספת.{אתה מכיר את הדרך לבד,אין צורך בקישור}.
כל מי שביקר בפוסט שלי וראה את התמונות וקרא את הכתבות והמאמרים בהקשר הברית האנרכיסטית -שיעית ומעדיף להתעלם מכך, הוא חמור.
AVI111,
מקווה שאתה צודק לגבי הסיכויים להגיע להסדר עם הערבים, האמת שחסרה לנו אופטימיות מהסוג הזה בשנים האחרונות.
לגבי מה שכתבת על האנרכיסטים: דבר ראשון, בוא לא נבלבל בין הנאצים לבין האנרכיסיטים,שנלחמו מול הנאצים ונרדפו על ידיהם.
דבר שני, באופן כללי אני נגד ההשוואות לנאצים והשימוש בשואה בדיונים פוליטיים, מכל צד שלא יהיה. אני מתנגד לאנשי ימין שקוראים לאנשי שמאל או לאנרכיסטים "נאצים" כמו שאני מתנגד לאנרכיסטים שקוראים לחיילי צה"ל "נאצים".
אני מקווה שתסכים איתי שלעשות את ההשוואות האלו זה מוזיל את זכרון השואה, לא הגון ולא הוגן.
גבולות אושוויץ מתוכננות לנו ע"יי האנרכיסטינאצים ולא ע"יי הערבים.
הערבים אינם האוייבים שלנו.
הערבים אינם מתכננים את השמדתינו.
עם הערבים ניתן להגיע להסדר,יש לנו מסורת של 2000 שנות דו קיום עם הערבים ,והמסורת הזו מעלה זכרונות נעימים,תור הזהב של יהודות ספרד למי ששכח.
האנרכיסטים לעומת זאת מתכננים את השמדתינו, ריח תאי הגז שהובער ע"יי הזונדר קומנדו האנרכיסטי במאיידנק וטרבלינקה עדיין מתקתק באפינו.
שואה שניה לא תהייה גם במחיר של חיסול אחרון האנרכיסטינאצים.
ארז שלום,
חבל שבמקום תגובה ספונטנית החלטת להדביק כאן מאמר מלפני שנה וחצי. קראתי אותו, והוא לא ממש נוגע בנקודות שעלו כאן בדיון (מהות הציונות, הסתירה בין קיצוניות אמונית וערכים מערביים וכו').
אבל אם כבר העלית אותו, "האסטרטגיה הציונית הכוללת" שלך היא עוד תוכנית לנסיגה חד צדדית שמתיימרת להישען על "ערכים" וללא אשליית השקט שנלוותה לנסיגות קודמות כמו לבנון או ההתנתקות.
הבעיה היא, שהחברה הישראלית היא מאוד מגוונת, ואי אפשר לעשות הגדרות אינסטנט לגבי מהם הערכים שחשובים בה לכולם. יש הרבה ישראלים שיוותרו בשמחה על חברון כדי לחיות בשקט בתל אביב, ויש כמה אחרים שיוותרו בשמחה על תל אביב ומה שהיא מייצגת, רק כדי להמשיך לחיות על חרבם וחרבנו בחברון.
ההבדל היחיד בין מה שאתה מציע לבין נסיגות אחרות הוא ב"איפה עובר הקו": אלה אומרים ב67, אתה אומר ב67 פלוס רוב הקברים של הבאבות, ועוד כמה גדרות ששומרות על המשוגעים שרוצים לגור ליד. תמצא לי מנהיג ערבי אחד שמוכן לחתום על זה. וכבר ראינו מה קורה אחרי נסיגות חד-צדדיות בלי משא ומתן.
לגבי הלגיטימיות של ישראל להמשיך להתקיים גם ללא ההתנחלויות,אני חושב שאתה טועה ומטעה: אולי הגיע הזמן לוותר על רגשי הנחיתות. לא ישראל, שהיא מדינה ריבונית כבר יותר משישים שנה מחפשת כאן לגיטימיות, אלא הפלשתינאים. הספין הזה של "גבולות אושוויץ" כבר מזמן נמאס. אנחנו ישראלים במדינתנו, ולא יהודים נרדפים. אולי להפך, לפעמים.
צר לי ארז, אבל עד שלא תגיב מהלב (ולא במאמרים ממוחזרים), אני נאלץ לסכם את מה שכתבת כטקסט מלומד שכל כולו נועד להוכיח תיזה עממית ידועה: "אלה הערבים- נותנים להם אצבע, ירצו את כל היד".
ועל זה אני אומר: אם תרצו, לנצח נאכל חרב.
רק עכשיו ראיתי....
סליחה ,אבל איפה בדיוק ראית או קראת שאני מתבטא נגד שלום עכשיו?
אתה מייחס לי התבטאויות נאציות.
אתה מבין מה אתה אומר?
אני הלוחם הגדול נגד הנאצים {האנרכיסטים}.
אני מכבד מאוד את תנועת שלום עכשיו ואני חושב שהיא תנועה ציונית חשובה ביותר במדינת ישראל.
מדוע אתה משמיץ אותי?
מה ,אתה אנרכיסט?
מפאת קוצר זמן אפרסם כאן רק דברים שכתבתי בנושא לפני כשנה וחצי.
בסקר שנערך עבור ערוץ הכנסת לרגל 40 שנים למלחמת ששת הימים נחשף שוב הפער שבין הברנז'ה והאליטה האינטלקטואלית-תרבותית לבין האופן שבו תופסים אזרחי ישראל את המלחמה ואת מעמד השטחים ששוחררו בה. על פי נתוני הסקר 86 אחוזים מאזרחי ישראל אינם מוכנים לוותר על השליטה במקומות הקדושים בירושלים גם בעבור שלום אמת (שכלל לא יעמוד על הפרק בעשורים הקרובים), ו-53 אחוזים מהציבור מתנגדים גם לנסיגה מרוב שטחי יהודה ושומרון בעבור שלום אמת בעוד 46 אחוזים מהציבור תומכים בה. בנוסף לכך סבורים 51 אחוזים מהציבור כי השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים שיפרו את מצבה של ישראל לעומת 29 אחוזים הסבורים שהשטחים הרעו את מצבה.
לכאורה אמורים הנתונים לעודד את מתנגדי הנסיגות ולהוסיף רוח בגבם בעקבות גניזת ההתכנסות. בפועל, הערכה ריאלית של המציאות הפוליטית מובילה למסקנה שחידוש הנסיגות הוא לא שאלה של אם אלא של מתי. אפילו בימים אלו, כאשר כישלון הנסיגה מלבנון הוכח לפני חודשים ספורים, כאשר ההתנתקות מתפוצצת לאזרחי ישראל בפנים וכאשר ברור שאין פרטנר לקצה קצהו של תהליך שלום מוכנים 46 אחוזים מאזרחי ישראל לסגת ממרבית שטחי יהודה ושומרון. אם מוסיפים למשוואת התמיכה בנסיגה עתידית את מקהלת השלום התקשורתית ואת קמפיין הספינים ושטיפת המוח בדבר קץ הסכסוך ובנוסף את התקהות החושים והזיכרון הקצר של אזרחי ישראל, ברור כי נסיגה אפשרית מרובם המכריע של יהודה ושומרון הינה סכנה ברורה וכמעט מיידית.
המשמעויות ההרסניות של קווי 67 לציונות
המשמעויות ההרסניות של נסיגה כזו ברורות. מלבד הסכנה החמורה לביטחון המדינה צפויה פגיעה קשה בלכידות הציבור היהודי, קשה בהרבה מזו שארעה לפני כשנתיים. ויתור על שטחי יהודה ושומרון, לב מולדתו ההיסטורית של העם היהודי, יוביל גם לפגיעה אנושה באתוס הציוני בדמות התנערות של העם היהודי מנכסים היסטוריים, דתיים, לאומיים ותרבותיים בצורה שהיא חסרת תקדים בחומרתה. התנערות זו היא למעשה ויתור טוטאלי של ישראל על הנרטיב הציוני וכניעה מוחלטת לנרטיב הערבי הרואה ביהודים כובשים וקולוניאליסטים בשטחים שהם לב מולדתם. במדינה כמו ישראל שקיומה מותנה בקיום תודעה ורגש לאומיים קשה להבין כיצד אמור האתוס הציוני להמשיך ולהתקיים לאחר נסיגה מיו"ש. אם יהודי שגר בחברון הוא כובש, מתוקף איזו זכות בדיוק מתגורר יוסי ברמת אביב או נחום בקטמונים?
למרות ובגלל כל זאת, המשך ההתבצרות של הימין הישראלי בעמדותיו המסורתיות הינה סכנה חמורה לביטחון ולעתיד המדינה היהודית. נסיגה ממרבית שטחי יהודה ושומרון היא הרסנית ומסוכנת אך גם אפשרית וריאלית. לפיכך מחויב כל מי שעתיד העם היהודי ומדינת ישראל לנגד עיניו להבטיח את מניעת סכנה זו בכל מחיר. והמחיר הוא כואב ויקר אך הכרחי.
ההתפכחות
בשנות התשעים ותחילת שנות האלפיים התפכח הציבור היהודי משני חלומות שהיוו אידיאולוגיות על. הסכם אוסלו הוביל להתנפצות חלום ארץ ישראל השלמה של הימין וכישלון אוסלו הוביל להתנפצות חלום השלום של השמאל. רובו המכריע של הציבור כיום אינו רואה עוד כאופציה ריאלית אף אחת מאידיאולוגיות העל הללו ולפיכך הוא אינו מוכן להירתם למען גופים ותפיסות המייצגים אותן. בעוד השמאל ממשיך בהזיות השלום והימין ממשיך רק להגיד לא מבלי לומר מה כן, מתכנס רוב הציבור סביב מרכז שנתפס בעיניהם כשפוי ופרגמאטי בעודו מממש למעשה את תכניות השמאל הקיצוני.
אם בעבר הוצדקה הבריחה מיהודה ושומרון כמחיר הנדרש לשלום הרי שכיום ההצדקה לבריחה היא הבעיה הדמוגרפית. הציבור, אינו מוכן להמשיך ולהחזיק בכל שטחי יהודה ושומרון לאורך זמן. הטרור והשאיפות הערביות לחיסול ישראל מעכבים את הנסיגה אך לא לעולם חוסן. אם השאלה שתוצג בפני אזרחי ישראל היא האם לסגת כמעט עד לקווי 67 או לא לסגת בכלל, תגיע נקודת הזמן שתאפשר למנהיג כלשהו לסגת כמעט מכל יהודה ושומרון, על כל המשמעויות ההרסניות הכלולות בכך. לפיכך, יש לשבור את מעגל הקסמים התולה את עיצוב גבולותיה של ישראל בקו הפסקת האש משנת 1949, קו המשרת אך ורק את אויבי ישראל והציונות. מכיוון שברור שמקור הסכסוך אינו טריטוריאלי אלא שאיפת העולם הערבי למחוק את ישראל מהמפה יש לפתח אסטרטגיה ציונית כוללת שתביא בחשבון את כלל האינטרסים והשיקולים של העם היהודי ותציע קו חלופי לקווי 67, קו ציוני.
אסטרטגיה ציונית כוללת
כיום מוצדקת הנסיגה מיהודה ושומרון בבעיה הדמוגרפית וההתנגדות לנסיגה מוצדקת מנימוקים ביטחוניים. אף אחד משני הצדדים לא מנסה לשלב בין שני השיקולים ושניהם מזניחים או מתעלמים מאינטרסים חיוניים אחרים. אסטרטגיה ציונית כוללת צריכה להביא לביטוי את האינטרסים הביטחוניים ההכרחיים לישראל, את הבעיה הדמוגראפית, את חשיבותם הלאומית, ההיסטורית והדתית של אזורים מסוימים, את הלכידות והאחדות של הציבור היהודי, את צביונה הדמוקרטי של המדינה, את משמעות הויתור על חלקי מולדת לאתוס הציוני, את מידת המוכנות של הציבור להמשיך ולהיאבק למען מטרות מסוימות, את חשיבות ההתיישבות לדרכה של הציונות, את בעיית הנאמנות של ערביי ישראל, את השמירה על מקורות המים וזו רק רשימה חלקית.
בכל אחד מהתחומים יש לגבש סדרי עדיפויות ברורים מתוך הבנה שלעיתים אינטרסים שונים מתנגשים זה בזה. כך למשל עומד האינטרס הביטחוני לעומק אסטרטגי בסתירה עם הבעיה הדמוגרפית שמסכנת את הרוב היהודי. האסטרטגיה הציונית צריכה לקבוע אלו אזורים הינם חיוניים לביטחון ישראל ואין לוותר עליהם בכל מחיר ואלו אזורים הינם בעלי חשיבות ביטחונית פחותה. בנוסף לכך יש להגדיר במפורש אלו אזורים ואתרים הינם בעלי חשיבות לאומית, היסטורית ודתית עליונה ולפיכך אין לוותר עליהם בכל מחיר ואלו הם בעלי חשיבות פחותה. יש לגבש שורת עקרונות ויעדים עליהם אין להתפשר ולגבש לפיהם את קו הגבול של מדינת ישראל. אסטרטגיה כוללת זו תכלול את אזורי הביטחון של בקעת הירדן, רכס מערב ההר בשומרון, גוש אריאל קדומים, גוש מעלה אדומים, גוש עציון, מדבר יהודה ואזור הר חברון, אזורים בעלי חשיבות ביטחונית אדירה ומעט תושבים ערבים. בנוסף יכלול הקו הציוני את החלקים המשוחררים של ירושלים וחברון, את קבר רחל, שילה, בית אל ואזורים היסטוריים לאומיים נוספים. במקומות אלו תובטח השמירה על אינטרסים לאומיים ציוניים אפילו במחיר פגיעה מסוימת ברוב היהודי ובשיקול הדמוגראפי. באופן דומה יש להעריך את העיקר והטפל, את החשוב יותר והחשוב פחות בכל תחום ולגבש קו שיבטיח את האינטרסים החיוניים בכל התחומים. אסטרטגיה כזו תאפשר גם את רתימת מרבית הציבור היהודי למימושה.
הכותב הוא מראשי תנועת 'אם תרצו'
למאמר המקורי:
http://imti.org.il/show_art.php?id=71
דניאל,
תודה רבה! שמח להיות פה.
אשמח גם לתרומתך (הנחוצה כתמיד) לדיון...
תודה סמי.
כמו שאתה יודע היטב, בין ציוניות לציניות הקו הוא דק.
רועי,
תודה רבה, אני מרים את הכפפה.
אני מסכים עם מה שאמרת על בן-גוריון. עם זאת, אני חושב שאת הקשר בין הציונות לשלטון החוק אפשר לנתח בשתי דרכים: נסיבתית, אפשר להגיע למסקנה אליה הגעת אתה: הציונות עשתה שימוש אינסטרומנטלי בשלטון החוק מתי שהתאים לה אע"פ שהוא מעולם לא היה נר לרגליה. זה נכון, אבל רק בחלקו.
מהותית, הציונות מעולם לא היתה תנועת "חזרה לשורשים" משיחית שמטרת-העל שלה היתה יישובם של היהודים בארץ ישראל מכוח זכות הסטורית המבוססת על מקורות דתיים, אלא תנועה לאומית-חילונית, במיטב המסורת של הלאומנות האירופית של המאה ה19, שמטרת-העל שלה היתה הקמת מדינה ליהודים. ההצעה להקים את המדינה בא"י באה בשלב מאוחר, ואף לא זכתה לתמיכה רבה בתחילת דרכה (זוכר את תוכנית אוגנדה של הרצל?). יתרה מכך, הציונות עשתה שימוש אינסטרומנטלי בסמלים התנכיים וב"ארץ האבות" כדי לעשות לה נפשות ולאחד את האומה שבדרך, כמו כל לאומנות אחרת.
מטרת-העל של הציונות היתה הקמת מדינה, משמע: מסגרת חוקית וטריטוריאלית לעם היהודי המקובלת על שאר העולם. מכאן ששלטון החוק היה הרבה יותר מעקרון מדומה- הוא היה יסוד הכרחי של הציונות: כדי להביא לעולם מערכת חוקית חדשה (מדינה) יש ליצור (ולשמור) חוק.
לגבי המפתחות החלודים של הפליטים הפלשתינאים שהזכרת- אגב, חשבתי על זה: תמיד המפתחות האלה כל כך גדולים, אני לא יודע לאילו דלתות הם היו שייכים. אפשר לחשוב שבשנות העשרים של המאה שעברה כולם כאן גרו בטירות. טוב, לענייננו, זו השאלה הנצחית של "מי היה כאן קודם", ואני חושב היא לא רלבנטית. השאלה הנכונה היא "איך סוגרים עסק עם מי שכאן עכשיו". החיטוט בעבר לא מחמיא, לא לפלשתינאים ולא לנו.
אם נהיה קצת פחות נוסטלגיים וקצת יותר פרגמטיים (כן, כמו בן גוריון), אולי אז יהיה אפשר לחיות כאן בשקט. ואם לא, צריך לפחות לנסות.
אין ספק. כשקראתי את הפוסט המקורי של תדמור לא יכולתי שלא להגיב. אני אקח את מה שאמרת עוד צעד: מדהים איך אנשים מתיימרים "לחדש" משהו בזירה הפוליטית (למיטב הבנתי תנועת "אם תרצו" של תדמור היא נסיון כזה) עם תפיסת מציאות של המאה הראשונה לפנה"ס- ואחרי זה עוד טוענים שהם ליברלים. אין גבול לציניות (או לכשלים הלוגיים).
ממש לא.
הבטחות, ובטח שמסוג זה, נועדו על מנת להיות מופרות.
ברוך שובך!
וברכות על הפוסט. ועל ההזמנה לדיון בתגובות....מחכה להמשך....
כוכב. למרות שהפרת הבטחה. אבל במחשבה שנייה, גם זה מאד ציוני מצדך
"הכוונה היא להכרזת העצמאות של מדינת ישראל, כתוצאה ישירה מקבלתה של תוכנית החלוקה ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות, בהתבסס על החוק הבינלאומי"
לטעמי לבן גוריון אפשר לקרוא שומר חוק בדיוק כמו שאפשר לקרוא כך לאריק שרון,
כל עוד זה שירת את מטרת העל זה בסדר.. ברגע שיש ניגוד אינטרסים ברור שהמטרה מקדשת את האמצעים ואם צריך לרמוס את החוק או לעקוף אותו זה גם בסדר.
אני לא מבקר את התנהלותם אלה להיפך, בעיני שניהם מהמנהיגים הבולטים ביותר שהיו פה.
ההבנה שכרגע זה המיטב וצריך לנצל את המצב הפוליטי דיפלומטי הביא את בן גוריון לעשות הכל על מנת להעביר את ההחלטה במוסדות (הוא היה בעמדת מיעוט) למרות אמונתו ותפיסתו שאין עוררין על זכותנו על הארץ.
כלומר פרגמטיזים ולא שום עקרון מדומה של שלטון החוק או משהו דומה.
לגבי "שלום עכשיו:
כל אחד מאיתנו צריך לברר עם עצמו בכנות עד כמה הדחף להיחשב הומני,נאור,תרבותי ובלה בלה בלה חזק ועולה,אולי, על הסכנה הנוראית להיחשב לאומני וירוד מבחינה אינטלקטואלית.
עד כמה העייפות מהמאבק הארוך הקשה המתיש(פיזית נפשית רוחנית ואיטלקטואלית) ניוון את חוש הצדק ההיסטורי שלו.
ועוד דבר קטן ,פרטים עובדות היסטוריה , כמה מהמשפחות הפלשתינאיות שמנופפות במפתחות חלודים חיו כאן לפני הבום הכלכלי של שנות העשרים של המאה הקודמת עת הבריטים החליטו לפתח את התשתיות הפיזיות בחבל ארץ זה והיו זקוקים נואשות לידים עובדות.
וכן, זו הזמנה לדו קרב.
אחלה פוסט, מחכה לתגובתך
רועי
ונניח ושלום עכשיו היא תנועה אנטי ציונית ...
נו אז..?
מי אמר שהציונות היא הדרך הנכונה ?
המגמה השלטת בחברה המילטריסטית שלנו היא שכל תנועה , או מסר המגלם בתוכו
את המילה "שלום" הוא שמאלני,או אנטי ציוני .
אני ממליץ בחום רב לכל "ציוני בנשמתו" לקרוא ספר היסטורי ומדעי בשם "התנ"ך והחרב" מאת ההיסטוריונית
ברברה טוכמן , בכדי להבין טוב יותר את שורשי הציונות שכולם כל כך אוהבים להתהדר בנוצותיה.
בנוסף -
אפשר לחשוב שהאינטרס של פעילי "שלום עכשיו" הוא מנוגד לזה של כל ישראלי או אדם בר דעת ,
שקט,שלווה,שגשוג וכן גם שלום .
התנועה הזאת עמדה במסע הכפשה חסר תקדים כנגדה לאורך קיומה , כאילו שהם גנבי סוסים או שותי דם ילדים .
לשם הבהרה - אני לא הצבעתי מעולם "שלום עכשיו".
נ.ב
הצצה חטופה בפוסט של ארז תדמור חושפת דיעות (גם בפוסט עצמו וגם בתגובות בייחוד AVI 111 )
שלא היו מביישות את ה"דר שטרימר" הנאצי .
לא ציפיתי למשהו אחר ,
בלוג במאה ה21 עם תפיסת מציאות של המאה הראשונה לספירה .
...אורח חיים מערבי, עם חופש ביטוי, שיוויון נשים, פתיחות מינית, ניידות חברתית, זכויות אזרח..."
זה לא בדיוק מה שהם רוצים