בפוסט הקודם אמרתי שאני לוקח פסק זמן מהפוליטיקה. אז מה? גם מופז אמר את זה פעם.
ארז תדמור יוצא נגד יריב אופנהיימר ו"שלום עכשיו"* (בפוסט "לידתה של ציונות קולוניאליסטית", http://cafe.themarker.com/view.php?t=681916 ) וטוען ששלום עכשיו היא תנועה אנטי-ציונית. הטיעונים שבהם משתמש תדמור כדי לנמק את עמדותיו מובאים באופן קריא ורהוט, ועל כך אין ויכוח. הויכוח מתחיל כאשר מתגלות סתירות לוגיות חמורות בטיעונים אלו, וזהו עניינו של פוסט זה. תדמור מצייר תמונה לפיה "שלום עכשיו" היא תנועה אנטי-ציונית, בתוקף הקידום מטעמה של עמדות התומכות בנסיגה משטחי 67' ובפשרות בירושלים. הוא טוען שעמדות מסוג זה חותרות תחת בסיסה המוסרי של הציונות, כיוון שהן מעניקות גושפנקא לתביעותיהם של הפלשתינאים גם על שטחי ישראל של 48'. הוא מתנגד למאבק של "שלום עכשיו" בבניה הלא-חוקית מעבר לקו הירוק וטוען שהתנועה עושה הבדלה מוסרית שלא במקומה בין אזרחי ישראל היושבים בשטחי הגדה המערבית לבין אלו המתגוררים בתחומי הקו הירוק.
בואו ונעשה קצת סדר. הנכונות לפשרה טריטוריאליות בשטחי ארץ ישראל ההסטורית ובכלל זה הרצון לשמר את שלטון החוק הן לא תופעות אנטי-ציוניות: הן לא פחות מנשמת אפה של הציונות. אם מישהו נרדם בשמירה, אפשר להזכיר לו שרגע ההגשמה של הציונות (האמיתית) הגיע בעקבות הנכונות מקיר לקיר לפשרה טריטוריאלית וההתבססות בלי כחל ושרק על עליונותו של החוק. הכוונה היא להכרזת העצמאות של מדינת ישראל, כתוצאה ישירה מקבלתה של תוכנית החלוקה ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות, בהתבסס על החוק הבינלאומי.
לצערם של רבים, במשך שלושים השנים האחרונות הציונות כמושג היסטורי נוכסה ועוקלה מידי רוב אזרחי מדינת ישראל ע"י סקטור קטן, קיצוני ומאורגן היטב, המתנחלים. (אגב, בתהליך דומה נחטפה מאיתנו היהדות ע"י החרדים-אורתודוקסים). עם זאת, מה שאנחנו חיים היום כבר מזמן איננו ציונות: זו הוגשמה כתנועה לאומית-חלוצית כאשר הוקמה מדינת ישראל, וערכה התחזק כמושג היסטורי ככל שהמדינה עלתה ושיגשגה. הלגיטימיות והמוסריות של הציונות כמפעל וכמושג דווקא הלכו ונחלשו ככל שהתבססו ההתפשטות הטריטוריאלית והשליטה על מיליונים של פלשתינאים. מכאן שההתנחלות היא לא ציונות: היא מוטציה של הציונות.
הנכונות של "שלום עכשיו" לפשרות בירושלים ובשטחים לא צריכה להתפרש כוויתור על ערכים, אלא כנסיון שפוי להגיע לפשרה פרגמטית. השאלה אם פשרה מסוג זה אפשרית או לא כרגע היא עניין אחר, אבל הגישה, במקרה הזה, היא הכל. למה אני אומר שהגישה היא הכל? כי גם ארז תדמור וגם החמאס אומרים אותו הדבר: דין מזרח י-ם כדין עזריאלי, דין רמאללה כדין חיפה.וכך, הקיצונים משני הצדדים מבלבלים בין ערכים לדוגמות, ומשחקים משחק סכום אפס שסופו לא נראה באופק, ואת קורבנותיו אנחנו סופרים יום ביומו.
במה שנוגע לטענה לחוסר המוסריות של "שלום עכשיו" וההבדלה שנעשית בין מתנחלים לשאר האזרחים: "הציונות" שאותה אנו חווים היום היא פרי יצירתם של המתנחלים. בשמה של ה"ציונות" הזו נעשים בשטחי הגדה המערבית (ובמיוחד בחברון, ארז היקר) מעשים שלא יעשו, ואין צורך להרחיב כאן את היריעה על כך**. איש לא יערער על העובדה שהמתנחלים הם ציבור עם מחוייבות אידיאולוגית עמוקה: אנשים רבים מערערים (ואני ביניהם) על מחוייבותם לערכים כמו מוסר או שיוויון.
תדמור טוען בתגובות שבתחתית הפוסט שלו, שהוא מעוניין לחיות במדינה שבה יש "...אורח חיים מערבי, עם חופש ביטוי, שיוויון נשים, פתיחות מינית, ניידות חברתית, זכויות אזרח...". האם גם המתנחלים (שביקרם הוא כה חפץ) גם הם רוצים במדינה שכזו?
כי נראה שהם בונים "מדינה" מסוג אחר לגמרי.
*למען הסר ספק, אין לי שום קשר או עניין בתנועת "שלום עכשיו" או בפעיליה.
**למי שמעוניין בהרחבה בנושא המתנחלים, אני מפנה לפוסט קודם "משליטים חוק או עושים צחוק?" בלינק הבא: |