חתך אא

יום שלישי בבוקר של יום יפה הצטרף אלי עודד שתיל ועלינו לצפון. נסענו על כביש 65 ועצרנו בעפולה.
לפני כשנה או יותר נפתחה בסמוך להיכל התרבות בעיר גלריה עירונית אשר מוצגת בה כעת התערוכה "חתכים" של גד אולמן. גד אולמן איש אשכולות הוא אמן רב גווני בין תחומי שהשתתף בלא מעט תערוכות פורצות דרך באמנות הישראלית. לאחרונה ביקרתי בתערוכתו "שיווי משקל" שאצרה חנה ברק אנגל במשכן לאמנות בית מאירוב, חולון שמאוד אהבתי. התערוכה עסקה בין היתר בפער שבין ההיסטוריה האישית לבין תמונת עולם חברתית. מיותר לציין אם ככה שהגעתי עמוס בציפיות גבוהות. למרבה השמחה כגודל הציפייה ככה גם גודל ההנאה! התערוכה "חתכים" שאצרה חנה ברק אנגל מושקעת ומרשימה. התערוכה ממשיכה לדעתי לעסוק הפעם בהיקף הרבה יותר נרחב בפער שביו האישי לחברתי פוליטי. ההצבה בחלל מאוד מדויקת לטעמי
היא מובילה את הצופה למסע חווייתי של חומר ותנועה. יש מבט רטרוספקטיבי על יצירתו של גד אולמן שיצירתו באמנות הפלסטית הייתה כל השנים משולבת בעבודה בעיצוב בתקשורת ובהצבת אמנות בחללים ציבוריים. לתערוכה מתלווה קטלוג נפלא שמלווה במאמר מאת אבישי אייל המפרט בשפה קולחת ובמבט רחב את שטחי העשייה האמנותיים ואף את תרומתו החלוצית של גד אולמן במספר רב של תחומים אמנותיים. במילה אחת - תענוג!
"חתכים" גד אולמן הגלריה העירונית לאמנות עפולה אוצרת: חנה ברק אנגל.

כור ההיתוך

המשכנו בכביש 65 מזרח למשכן לאמנות עין חרוד שם מוצגת תערוכת העשור הראשון. אהבתי את החלוקה לנושאים בתערוכה . ההיבט האישי, ההיבט הקולקטיבי, היחס לשואה ועוד נושאים המטופלים ברגישות רבה.
באופן מפתיע מה שהוא, התערוכה שופעת צבעוניות ותקווה לעתיד טוב יותר. יש בה הרבה פיסול והרבה עבודות נרטיביות היוצרות קומוניקטיביות עם קהל הצופים. נעים גם לראות את העבודות המוצגות שהפכו לקנון ומאידך לגלות יצירות חדשות של אמנים ידועים ואהובים כמו אורי רייזמן עם עבודות שטרם הכרתי. מעניין להשוות את התערוכה מול התערוכה של שנות ה70 המוצגת במוזיאון תל אביב גופי עצמי המשדרת בכללותה מלנכוליה פוסט טראומתית בהקשר של מלחמת יום הכיפורים המחדל וכו'. מעט צבע מעט ציור מעט פיסול כמעט שאמרתי מיזנטרופיות אבל לא צריך להגזים. התפקחות מאשליית ארץ ישראל הגדולה לעומת האופטימיות המינורית העולה מהתערוכה של העשור הראשון שבכללותה מצליחה על שלל היצירות שבה ליצר אמירה היסטורית על הלכי הרוח ששרו כאן עם קום המדינה . הרבה צבע, הרבה אקספרמנטיות ותעוזה בהתייחס לאותה תקופה. הרבה פיסול מודרני עם ייצוג נרחב ובצדק ליחיאל שמי. הרבה מהכול וגם ייצוג לאמנים שלא מהמעגל הראשון אבל כאלה שפעלו כאן ויצרו דברים מדהימים. הפנינה של התערוכה היא קבוצת עבודות מוקדמות של משה קופפרמן צבעוניות ונפלאות שטרם הוצגו.
העשור הראשון : 1948-1958 משכן לאמנות,עין חרוד אוצרים:גליה בר אור וגדעון עפרת.

על החיים ועל המוות

את בואנו לבית שטרומן הנמצא מרחק הליכה ממשכן לאמנות הנעימה מוזיקת רקע שמכניסה לאווירה. בית שטרומן הוא מוזיאון לטבע. צייד וניצוד. אוירה קינקית. אני צופה/צייד מחפש לגלות/ לצוד את יצירות האמנות החבויות בין שלל המוצגים "הנכונים" של המוזיאון- הפוחלצים. עודד שתיל העלה את הרעיון שכשחושבים על זה, אפשר גם להביט על יצירות האמנות עצמן כעל פוחלצים במובן הזה שהן מקפיאות את הזמן של עשייתן. בתערוכה משתתפים 24 אמנים. מתוכם צדו את תשומת ליבי ארבעה אמנים במיוחד. קרן שפילשר ציירה בסגנון הייחודי לה ציור על ציור שנראה בעיניי כלקוח משוק הפשפשים. יש בעבודה שלה דואליות. מצד אחד הציור הישן מגלם מוות ומנגד שפילשר מנסה להעניק לו חיים באמצעות הציור שלה עצמה עליו . יצירתה מדברת בעצם על החיים ועל המוות, אהבתי. יובל כספי מפסל בחומרי הגלם המקומיים /הפוחלצים שהם בעצם סמנים של מוות,את החיים עצמם. הצבוע הוא הצייד, הציפורים הם הניצודים ואנחנו בני האדם חוקרים. המיצב הוצב בנונשלנטיות ובמידה רבה של אירוניה.
יובל שאול מציג עבודות עשויות מעור. בעבודות יש דיבור המתייחס לגלובליזציה. מי שולט מי נשלט? מה המשמעות של הדברים? ליצור דימוי של סוס מעור של סוס ולמסגר את העבודה בשתי מסגרות עגולות המוצבות בחלל כמו זוג עיניים, או כמו משקפת. מי שהוא רוצה לצוד אותי? שגית זלוף נמיר מזכירה בשפתה הצילומית את פסי גירש למי שמכיר. לצייר את המוות עם המציאות במוזיאון
לידיעת האיזור "בית חיים שטרומן"
"הפוחלץ ששאג" בית חיים שטרומן אוצר: יובל קדר משתתפים: גיורא ברגל,עתר גבע,שרון גלזברג,מלאני דניאל,ליאור ווטרמן,שגית זלוף נמיר,נבט יצחק, יובל כספי,תומר כץ,דנה לב ליבנת,דנה לוי,דדי ליפשיץ,מיטל כץ מינרבו,סשה סרבר, יעל עומר ,
אהובה פונדק, עמי פייצ'ביץ, אפרת קדם, גבי קריכלי, אנה קיטייגורודסקי, גלעד רטמן ,יובל שאול, עידו שמי , קרן שפילשר

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3613591,00.html

סמוך ונראה

המשכנו צפונה למוזיאון הפתוח שבתפן, לתערוכה סמוך ונראה שאצר בנו כלב מתוך האוסף שלו. במוזיאון פגשנו שוב את יובל פלד(אמן נפלא כשלעצמו) שהקים את האתר ARTISPO ששקד על תיעוד התערוכה באתר הראוי לכל שבח. בנו כלב אצר את התערוכה באופן מעניין.שמות האמנים רשומים במנותק מהעבודות ע"ג הרצפה באופן היוצר השהייה של קישור העבודה לשם האמן. מנגד תלויות על הקירות עבודות של אמנים שונים מתקופות שונות היוצרות דיאלוג על בסיס צורני ומושגי משותף. הצופה מזהה את ההקשרים לעיתים באופן מיידי לפעמים במבט שני. באמצע חלל המוזיאון ישנה חלוקה בקירות צבועים בכחול. הצבע הכחול מכניס מימד קונטרסטי לרוטינה של הצפייה בתערוכה.בניגוד לתערוכות קודמות הפעם ניתן משקל יתר לאמנים החדשים שנוספו לאוסף. הקטלוג הנלווה לתערוכה ממשיך את הקו של השהיית הקשר בין העבודה לשם היוצר ומדגיש את הקשר האסוציאטיבי בין העבודות השונות. מי שהוא כבר אמר את זה קודם, "המדור לחיפוש קרובים". אפרופו קרובים, המשכנו דרומה לכיוון הקריות והתקרבנו לסטודיו של דרור אוסלנדר שאפרופו גם הוא משתתף בתערוכה סמוך ונראה. אוסלנדר פינק אותנו בקפה ובמטעמים. נפרדנו ממנו בדמעות חזרנו לכביש החוף והיידה לתל אביב.
ביקרנו, ראינו, שתינו, אכלנו, עד העונג הבא.
"סמוך ונראה" המוזיאון הפתוח תפן אוצר: בנו כלב

http://www.artispo.com/Exhibitions.aspx?act=1