אני אגלה לכם סוד קטן שלי....אבל בבקשה, אל תגלו לאף אחד.

בעצם אני ממש מפחד....

אין לי מושג לאן החיים שלי הולכים, ונראה גם שהם עוברים מאוד מהר, ולי אין יכולת לעצור את הזמן...

עולם המבוגרים עדיין נראה לי גדול ומפחיד....

אנשים שבסך הכול מתגוננים כדי להגן על הילד הפגוע שבם, נראים לי כמו אנשים עצומים, תוקפניים ומטילי אימה

נכון, יש לי את ההגנות שלי, אבל אני חווה איתן מחנק...

הפחד מהבושה, מהאשמה, מלהיות נטוש וחסר הגנה....

שוב ושוב אני חש צורך להתכנס פנימה וללקק את פצעיי....

כשאנשים לא אוהבים אותי, אני חש אבדן....

ובתוך כל האימה הזו,

מסתתר לו רצון דק ונחוש -

לאהוב, ודי.