"אז מה, כאן זה פינת העישון?" שאל אותי קול עמוק ומחוספס. הגברבר, נטול כל חוש אופנתי, התהדר בחיוך מטופש וחרמני ומגפי תנין. כן, כן, זוהי אינה בדיחה. תנין אוריגנל. "אההממ... ממה שאני רואה כל הבאר הוא פינת עישון", עניתי לו בנימוס מאולץ "אז בוא נאמר שכאן זו המחששה שלי"
הוא לא ממש, או לא בכלל, הבין את ההלצה המטופשת שלי, אבל כמו שאמא שלי תמיד אמרה- "תשאל שאלה מפגרת, תקבל תשובה מפגרת". חשבתי שיספיק גלגול עיניים אחד כדי שקרוקודייל דנדי יבין שהגברת לא בעניין וימשיך לתמסחית הבאה, אבל הבחורצ'יק הפגין כוח רצון, ורק על זה יש לשבחו. נראה לי.
"אז מה, את גרה באיזור?" הוא המשיך בעודי מגלה חוסר עניין מוחלט ויוצרת קשר עין עם חברות שלי בבקשת SOS להצלה בהולה. "זה באר שכונתי. אני מהשכונה". אני עונה ומתחילה לאבד סבלנות. "אני גר באבן גבירול ## (המספר שמור במערכת) איפה את?"
טוב די, חבריקו, נראה לי שנסחפנו. לא אכפת לי איפה אתה גר, עם מי, באיזו קומה ואיך אתה אוהב את החביתה שלך. לא אכפת לי!!!! החבר מרח' אבן גבירול לא הרפה ואפילו הביע מורת רוח כשסירבתי למסור לו כתובת מדויקת לדירתי. לשכפל לך מפתח, דארלינג?
סימנתי לרבקה שתביא את עצמה במיידי לכיווני והיא מינתה את נטלי והת'ר לארגן עבורי אסטרטגיית מילוט. הבאר היה כל כך צפוף שהיה צורך בנקיטת אמצעי חירום מיוחדים. הוא הבחין בה ומייד ביקש להציג את עצמו, אולי הוא חשב להתחבב עליה וכך לכבוש את ליבי. ערמומי הבחור, ערמומי מאוד.
הצגתי אותה בתור שותפתי לדירה ואז פושט העורות הפיל אותנו לרצפה עם מספר אבחנות שגבלו בגאונות של ממש. "תני לי לנחש. את ישראלית והיא אמריקאית" הפיל הבחור פצצה. אין ספק שיכולת הסקת המסקנות שלו משולה לזו של עילוי מחונן. הוא המשיך להמם אותנו עם תבונתו האינסופית כשחלק עימנו את הדיאגנוזה הבאה "אתן שותפות, מה? מוזר... אתן בכלל לא דומות". אין לי שום הסבר למשפט הזה ואני לא בטוחה שאני רוצה שיהיה לי.
אחרי שזיין לי בשכל במשך 5 דקות שהרגישו כמו שעות, נטלי והת'ר הצליחו לפלס את דרכן לאזור אחר בבאר, לתפוס שולחן ולחלץ אותי מטלפיו של אדם שמוסר לכל דכפין את כתובתו, מידת נעליו והשם יודע מה עוד.
פעם, משפטי פיק אפ היו הרבה יותר פשוטים. גרועים ומביכים ברובם, אבל פשוטים. הרצון להשתכלל ולהביא משהו חדש לזירה הזו, נראה לי קצת counterproductive - זה רק מעייף אותנו יותר.
חמש שניות אחרי שניערתי את אליגייטור בוי מעליי, הוא פצח בסשן דומה עם איזו ילדונת צעירה וזה נראה כאילו הוא נוחל הצלחה ועל כך כל הכבוד לו. אולי השותפה שלה הייתה דומה לה.
|
רפאל7
בתגובה על
שי שמש שי
בתגובה על איך הכניסו אותי למיטה וגרמו לי להרגיש כמו זבל
תגובות (9)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אני יודעת שזה נשמע כאילו אתה מנהל נגדי מסע נקמה בשמם של כל הגברים שדחיתי. ולא. אין לי שום מגירות. בקושי חצי מדף.
אני חטפתי לא מעט דחיות בחיי ואם הפוסטים שלי "מעליבים" מישהו אז סליחה.
הכל בהומור ובאהבה.
,אני הייתי מסכים עם באבה חוץ מהקטע עם המגפי עור תנין והתחקיר על איזור המגורים, זה קצת אבסורד, במיוחד שאתה לא יודע איזה פסיכוטים מסתובבים היום בחוץ (חלקם מגיעים להיות נשיא אתה יודע).
אבל כן, להתחיל עם בנות זה לא טריוואלי, ובטח לא בברים ששם אתה צריך לחזור על כל משפט פעמיים לפחות( אבל כבר כתבתי פוסט על זה פעם) תוך כדי שמירה על איזה פאסון כלשהו.
איך שזה מתקדם כרגע,ולפי כמות סיפורי הזוועות על דייטים וזוגיות, זה נס שהאנושות מתרבה איכשהו.
אני מבין שהמגירות שלך מלאות מחזרים שחטפו כאפה.
כשבחור מתחיל עם בחורה, הוא לפעמים קצת נרגש, ונפלטות לו שטויות מהפה. זה טבעי.
במקום להיות מוחמאת ולחשוב שזה סבבה שמצאת חן בעיניו, את כותבת עליו פוסט מעליב.
את יודעת מה אני חושב באמת ? את בטח יודעת.
איזה כייף שאת פעם לא התחלתי עם בחורה על הבר. גם בים לא. גם לא בתור לאוטובוס, בהופעה או בכל מקום שבו היא לא פצחה קודם את פיה ואמרה משהו חכם...
גם עם בנות שפצחו לא התחלתי... אבל זה כבר סיפור שקשור לזה שאני לא מדבר מי יודע כמה....
ובכלל - אולי מישהי יכולה לספר - יש בכלל משפט פיק אפ טוב?
(עם אישתי התחלתי... מודה... ב SMS.... אבל אל תגידו לה כי אני טוען שהיא התחילה....)
נו, הבחור בסך הכל ניסה להתחיל איתך...
אגב, את באה לפה הרבה?
לפחות עם נהג מונית אני מגיעה לאנשהו בסופו של דבר
משעשע!
מזכיר שיחות עם נהגי מוניות.