מיומנו של אזרח מיותר
פוסטים פופולאריים
-
חגם של האזרחים המיותרים
10/11/08 | 351 צפיות
-
קול דמי אחיך זועקים אלי מן האדמה
11/10/11 | 679 צפיות
-
החיים בפרובינציה
5/8/11 | 468 צפיות
-
עוד מבצע מצלח של צבא ההגנה לישראל
4/12/08 | 410 צפיות
-
אשרי הגפרור שהצית להבה
4/12/08 | 488 צפיות
-
זהו, חזרתי למעמדי כאזרח מיותר
24/3/09 | 375 צפיות
פוסטים אחרונים
אובמה ואנחנו (או: כתריאלבקה כמרקחה)
אובמה נבחר לנשיא ארצות הברית. אכן רגע היסטורי. איש אינו יודע מה מתכנן הנשיא הנבחר של ארצות הברית. הוא הקפיד מאד שלא לומר מה בכוונתו לעשות, וטשטש את עמדותיו בנוגע לכל התחומים המעיקים על האמריקאים כמו הכלכלה, הבריאות, מדיניות החוץ ועוד. אבל אצלנו כבר כולם יודעים מה הוא חושב, מה הוא יעשה, מה הוא לא יעשה.אצלנו גם משווים מיד את בחירתו למערכת הבחירות שלנו. קחו לדוגמא את שרת החוץ ויו"ר קדימה ציפי לבני. היא כבר יודעת מהן עמדותיו המדיניות, וכל זה משיחה אחת שהיא ערכה איתו בקיץ בביקור אחד של טרום בחירות. היא גם יודעת לספר לנו שבחירתה שלה תהיה מהלך דומה לבחירתו שלו. ובכן, בואו נתחיל דווקא בהשוואה המופרכת בין מערכת הבחירות האמריקאית לישראלית. השיטה האמריקאית שונה לחלוטין מהשיטה הישראלית. שיטת האלקטורים נותנת תחושה חזקה של נצחון סוחף. ומדוע? כי בשיטה זו מי שמנצח במדינה מסויימת מקבל את כל האלקטורים שלה. וכך, נצחון של 51% משמעותו 100% של האלקטורים. בדרך זו, הנצחון מועצם הרבה מעבר למשמעותו האמיתית. בהקשר הזה צריך לומר שאובמה קיבל 52% מסך הקולות בעוד מקיין קיבל 47% (1% הלך לשאר המתמודדים). זאת השיטה האמריקאית, והיא מושתתת על התפיסה שארצות הברית היא פדרציה של מדינות, ושיש לתת כח וביטוי הן למדינות והן לקולקטיב האמריקאי כולו. החוקה האמריקאית קנאית למבנה של מדינות המרכיבות את ארצת הברית.בארצנו הקטנטונת לעומת זאת, שיטת הבחירות היא יחסית. וכך, מפלגה שקיבלה 25% מהקולות תקבל 25% מהמושבים בכנסת (קצת יותר, אבל זה זניח). במדינה קטנה כשלנו, השיטה מאפשרת ביטוי וייצוג לרוב חלקי האוכלוסיה. יתרה מכך, ברק אובמה בא משום מקום. הוא היה סנאטור צעיר שלא הותיר שום חותם בשנים הקצרות בהן ישב בסנאט. זה סוד בחירתו (ואולי מה שיכשיל אותו בעתיד, אבל לזה נצטרך לחכות).בישראל אין דבר כזה. האחרון שהגיע משום קודם היה נתניהו, וכל מי שהיה לפניו או אחריו היה בשר מבשרו של השלטון. מי שיבחר קדימה ימצא שם את ציפי לבני (9 שנים בכנסת), מאיר שיטרית (עשרות שנים), ועוד שלל פוליטיקאים ותיקים ועבשים.שלא לדבר על זה שקדימה היא מפלגת השלטון, וקשה לשכנע מישהו שבחירת המפלגה השלטת היא שינוי. אבל זה לא מפריע לשרת החוץ של ישראל לנסות ולרכב על הגל. מי יודע, אולי יהיו כמה אזרחים מיותרים שישתכנעו. אבל מעבר לכך, ביסוד כל ההשוואה הזאת עומדת פרובינציאליות מביכה. אנחנו לא אמריקה, וכנראה לא נהיה. לטוב ולרע אנחנו מדינה קטנה בשולי הים התיכון ולא מעצמה שמשתרעת בין שני אוקיאנוסים ומתגוררים בה כ-350 מיליון איש. זה מה יש. מצד שני, אנחנו בנים לעם עתיק יומין, שהנחיל לעולם מוסר, דת ותרבות. יש במורשתנו עומק של חכמה, גבהים של שירה ותהומות של אמונה שאין לאף עם אחר בעולם. אבל אנחנו מעדיפים לזנוח את כל זה ולאמץ את הסממנים החיצוניים והלא חשובים של התרבות האמריקאית. וכך, הציבור הישראלי אימץ בחום שלל קללות רחוב אמריקאיות, אבל אין לו מושג מי הם המשוררים האמריקאים, הסופרים, אנשי הרוח, האינטלקטואלים. בודדים האנשים הישראלים שיוכלו לזכור שם של אמריקאי אחד שזכה בפרס נובל, ויש המון כאלה. ודוגמא קטנה מהפוליטיקה, לראש הממשלה שלנו ראש סגל, למרות שאין למונח הזה שום משמעות במערכת השלטון שלנו. |
תגובות אחרונות
-
האידיוט-היחיד-במדינה
בתגובה על יאיר לפיד - דוח רווח (שלו) והפסד (שלנו)
-
רפי הג'ירפי
בתגובה על קול דמי אחיך זועקים אלי מן האדמה
-
בלאק סמארה
בתגובה על תגידו שלום לשלום
-
הבל
בתגובה על מעשה בכיבוש
-
sarite1
בתגובה על על השחיטה ועל החרפה
-
רונן מאיר
בתגובה על אז בעצם הצבעתם רוחמה אברהם במקום זהבה גלאון?
תגובות (1)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#