אני פותחת עיניים ושום דבר לא השתנה , המוסיקה מתחילה להתנגן ואני מחייכת לעצמי עם כל תו שנשמע, אני מנסה לחזור לישון שוב אבל השעון לא נותן לי, מחבקת את הכרית נצמדת לשמיכה ויודעת שבשלב מסויים זה צריך לקרות אני אצטרך לקום לעבודה.

מגבירה את המוסיקה לפול ווליום מתחילה לרקוד לכיוון המקלחת והראש ממשיך לעבוד ממשיך לחשוב והחיוך לא יורד מהפנים, ואני עדיין מנסה להבין למה....

פותחת את החלון ורואה את השמיים האפורים את העננים שמסכסם את העיר והרוח..אוי הרוח , אנ נושמת אותה מריחה את הגשם שצריך לבוא ואני מחייכת , נהנת מחוסר שמש באילת ונהנת מהרגע שבו העיר נתונה, מרימה מבט אל הנוף המדברי שמסביבי וההרים שמולי ומחייכת אליהם , סוגרת את החלון מתלבשת להנאתי ומניחה את המעיל על כתפיי.. מכורה לחורף מחכה לו בכל שנה , מחכה שיצא באמת..האויר האויר הוא שונה , גורם לי לחיוך לציפיות לנשימות עמוקות...למחשבות נעימות...לחיוכים מיוחדים...