הזמן עובר, זה כבר קבעו רבים לפני.
ובכל זאת, קמט מופיע, הכרס גדלה.
אמנם רזה אני, אבל גם לרזים מותר לגדל כרס.
מערכות יחסים באות, ולעיתים גם הולכות.
מתבגרים, זו מילה יותר נכונה מאשר מזדקנים.
תובנות באות והולכות, בפנים זעופות ואח"כ מתנצלות.
תמיד הייתי לא ברור.
אם בדיקציה ואם בהעברת מסר.
את תמיד אמרת, מה אתה מקשקש? מה פתאום!.
ומצד שני היית מתה שאני אקשקש. יותר.
כל תובנה שבאה, בד"כ ליוותה את עצמה בפרידה.
כשם שתפוח נופל רק לאחר שהתעייף מלהחזיק בענף. ועזב.
והרי אם תפוחים לא היו נופלים, חשמל לא היו ממציאים,
תובנות לא היו כותבים, אנשים מוזרים.
וכשאפשר לנשום לרווחה, אנשים עוזבים את אהבתם כלפי עצמם.
ומאמינים שהעולם יואהב גם אותם משפט מוזר.
|