על הפוסט הזה, בבקשה, ואנא מכם - אל תשימו לי כוכב!

על כל הפוסטים האחרים שימו לי כוכבים, חופשי. כמה שאתם רוצים.

אבל את הפוסט הזה, אני מבקש, השאירו בתולי.

תנו לפוסט הזה להיות מדבר שומם.

תנו לו להיות כוכב נופל שחלף, אבל האיר לרגע בלבכם.

הניחו לפוסט הזה להיות ריק ועזוב.

הניחו לקול להישמע, מבלי להיות לו להד.

הניחו למילים לגעת, מבלי להשיב באישור והכרה.

הניחו לי לרגע להיות לעשב זר ושוטה

בתוך השדה של כל פרחיי הגאוותניים.

לכמה רגעים, הניחו לי לנפשי

לעמוד לבד מול עצמי, עם עצמי.

להיות עצמי.

גם בלעדיכם, אולי אגלה שאני יפה.

לא מתוך התבוננות מהצד, אלא מתוך הרגשה.

יש יופי בשתיקה שלכם.

יש יופי בזרות המשחררת.

גם כוכב לפעמים רוצה להיות פשוט שמיים ריקים.