טיילתי הרבה כשחייתי בחוף השנהב. יום אחד נסענו - עם הורי ואחותי - למקום שנקרא 'כפר הקופים'. הסתובבנו במקום וראינו שם ילד בערך בגילי ובגיל של הילדים האחרים. הוא 'טייל' ואף שיחק עם עכביש ענק בערך בגודל של 12 ס"מ . הוא קשר אותו בחוט ששימש כרצועה לעכביש. כן, אפשר לקרוא לו 'עכביש מחמד'. יש אנשים שמטיילים עם כלבים ויש כאלו שמטיילים עם עכבישים.

המיוחד ב'כפר קופים' זה היה הקשר החזק שנוצר בין האנשים לקופים היפיפיים במקום (הם היו שחורים, כשהגב שלהם היה צבוע בגווני להבה של צהוב, כתום ואדום). מישהו נהג להכות על סיר שהיה צמוד לעץ בדיוק בשעה 14:00 מדי יום ואז הקופים היו נאספים ואנשי הכפר או אורחים היו מאכילים אותם. הקופים הללו אף נהנו מפינוק מיוחד: כאשר היה יורד גשם או היה קר בחוץ הם היו נכנסים לבקתות של אנשי הכפר וישנים עימם.

דוד שלי חי אף הוא עם משפחתו בחוף השנהב. יום אחד בת דודתי שמעה 'מה מה מה' כשהתקרבה לבית שלהם מספר ימים לפני פסח. הם גילו עז בחצר שלהם. אחד מהעמיתים לעבודה של דוד שלי נתן לו את העז כמתנה לחג (הרי היה נהוג להעלות קורבן לפסח בבית המקדש). בני הדודים שלי היו מטיילים עם העז הזאת כשחוט היה קשור לקרניה. יום אחד העז נכנסה לביתם, ראתה את עצמה בראי, וככל הנראה חשבה שזהו יריב והחלה לנגוח במראה. אני מקווה שלא היה לעז כאב ראש אחר כך... :-)