המוזיקה מתכנסת אל תעלת האוזן דרך האפרכסת, ומרעידה את עור התוף. מרככת אותו ומכינה אותו למילים המלוות אותה.
וכך כאשר נפשנו פוסקת איבריה מתוך נעימות המוזיקה שהפכה להיות מוסיקה, הסמך פחות מזמזמת מהזין ולכן מרוככת יותר,
אז חודרות המילים אל הלב ואל הראש.
ואנו כבר בידיים שלהם.
של המשורר והמלחין.
כאילו כל שיר היה מזימה של משורר ומלחין.
שעומלים ביחד לשכנע אותנו להאמין במילות השיר, כאילו היו אמת צרופה.
הם יודעים שהצלילים ראשוניים הם באבולוציה ולכן כוחם גדול יותר, ותמימים הם יותר מאשר המילים.
ולכן תמיד מקדימים הצלילים את המילים.
וכך הצלילים הן למעשה המשפך דרכו נופלות המילים ללא יכולת סינון אל נפשנו הספוגית.
http://www.bbc.co.uk/science/humanbody/body/factfiles/hearing/hearing_animation.shtml |