חג משונה, פורים.

חג של גורלות. כיום, בישראל, כולו מסכות, שעשועים, שירים וריקודים - אבל תכל'ס, מדובר בחג עם הילה קודרת במיוחד. מזכיר במעט את ה- Halloween הנוצרי, ולא בגלל התחפושות, דווקא - אלא בגלל אווירת הפחד שהולידה את שניהם.

מקור ליל כל הקדושים הנוצרי הוא בתרבות הקלטית, שם חיתה האמונה כי בתאריך זה קרובים הרוחות והשדים לאדמה, והם צדים קורבנות אנושיים. וכאן, אצלנו, בפורים - הפחד הוא מפני השמדה. השמדת עם.

קודם כל, מדובר בחג שנוצר בגלות. גלות בבל, שעל נהרותיה ישבנו, וגם בכינו, בזכרינו את ציון. חג גלותי, בעל מאפיינים גלותיים ואג'נדה גלותית. הוא נקרא על שם הפור (גורל) אותו הטיל המן האגגי (המנדיניג'אד?), ראש השרים של אחשוורוש, כדי לבחור את היום בו, כן, ישחטו את היהודים.

למה? ככה. כי בא לו. למעשה, זה האקט האנטישמי ה'מודרני' הראשון בהיסטוריה (אם לא מחשיבים את גזירות פרעה), ההתחלה של שושלת ארוכה ואפלה של מעשים כנגד יהודים. רצח למטרות רצח, שמונע מפחד לא ברור. ממש סרט אימה.

*

"אסור להביא למוסד החינוך צעצועים מסוכנים כגון כלי ירייה ואקדחי קפצונים הדומים לנשק אמיתי, טילים, חזיזים, נפצים, זיקוקין-די-נור מתעופפים, כוורות נפץ, פרפרי נפץ, שרשרות נפץ, אבקות נפץ מכל סוג שהוא, מפתחות עם מסמרים וכדומה, ואסור להשתמש בצעצועים אלה"

(מתוך עלון שגרתי להורים לפורים, מסמך מרגיע, מחוייך, פורימי)

*

ומה שמתחיל כסרט אימה, ממשיך כשכתוב עליז של השואה, גירסת פרס ומדי. כן, יודע, מילים קשות. אבל גם בפרס, כמו בגרמניה, בא מדינאי בכיר ומחליט לחסל את הנגע הגלותי הזה שגר לו במדינה. ההקבלות הן קשות ומפחידות. גם בפרס, כך בגרמניה, דובר על רצח שיטתי, מסודר. שם היגג לו המן שימוש בחבלים לתליה, ואילו המקביל הארי נקט בטכנולוגיה חדשנית יותר. ואולי ההקבלה המטרידה מכולם: גם בפרס, גם באירופה,  קונספירציית הג'נוסייד הזו התניעה שרשרת אירועים שהובילה לחזרת העם היהודי לארצו.

שם, לפחות, בארץ אלף לילה ולילה, אפשר היה להוציא מזה אגדה פנטסטית רצופת ניסים ונפלאות. לו היו כותבים את זה היום - היה מדובר באגדה אורבנית לכל דבר, בסיס מצויין לסרט הוליוודי (ובאמת, איך זה שעוד לא הפיקו סרט כזה?). גלן קלוז היתה נותנת את תפקיד חייה כוושתי, האשה החוקית, האסרטיבית, הנבגדת.  מרדכי היה אל פאצ'ינו, ג'וליה רוברטס כאסתר, וכמובן - שון קונרי על תקן אחשוורוש. דרמה חובקת עולם.

במאה העשרים, לצערנו, הניסים באים במשורה, ומספיקים רק לרשימת שינדלר.

*

"אסור להשתמש באבקות שריפה מכל סוג שהוא. אסור להשתמש באמצעים היוצרים קולות נפץ או רעשים דמויי התפוצצות, העלולים לגרום להבלה. אסור להשתמש התחפושות מחומרים דליקים. אסור להשתמש בשקיות פלסטיק כמסכה (משום סכנת חנק למתחפש). על השומר בכניסה לבית הספר לוודא שהוא יכול לזהות ולהכיר את המתחפשים".

(מתוך אותו עלון)

*

חג מפחיד, פורים. אצלי הוא חרוט, לנצח, בדברי הפוליטיקאי האידיוט ההוא, בעל הבלורית המתנפנפת, שאיחל בחיוך רחב "חג פורים שמח לכל בית ישראל" כאשר הופנו אליו המצלמות, באותו פורים 1994, לאחר טבח גולדשטיין במתפללים המוסלמים במערת המכפלה. בפורים, כמובן שפורים.

גולדשטיין הפך מאז לקדוש, לאגדה. הקבר שלו הפך למוזוליאום, עולים אליו לרגל (מעניין מה מבקשים שם, אולי שהבן יגדל להיות יגאל עמיר). מאז הפך פורים לתאריך מצויין לנקמות נגדיות. שם נשחטו שלוש ילדות ביפו, פה נהרגו כמה ילדים בעיר אחרת. מסורת הדמים של פורים נמשכת ונמשכת, הבה נרישה, רש רש רש.

*

רק מלהביט ברשימת הדברים האסורים לשימוש, ניתן לקבל רשרושון בלב. לא בגלל שאסור לעשות אותם - אלא בגלל שהאיסורים האלה, כנראה, נוצרו מסיבה כלשהי. טילים, חזיזים, נפצים, כוורות נפץ - השתגענו לתת אותם לילדים שלנו? מי מוכר להם את זה בכלל? פרפרי נפץ, מפתחות עם מסמרים, שרשראות נפץ, מה פתאום יש לילדים שלנו גישה לכל אלה?

ואולי, באותה נשימה, יפרסם בית הספר עלון ובו אזהרה חמורה מפני הכנסת הרואין לבית הספר? ואולי יש לאסור את השימוש בסכינים קפיציות, או ברימוני יד? שתבינו, אין לי דבר כנגד בית הספר. הוא רק מגיב למציאות שלנו, ומנסה בכל כוחו המוגבל להגן על הילדים שמגיעים אליו.

המחאה שלי היא על כך שהמציאות הזו בכלל קיימת. כאן, אצלנו. יש מה לעשות נגד זה משהו? תנו רעיונות.