כותרות TheMarker >
    ';

    מילים הנכתבות מלוח ליבי

    על החיים ועל שאר ירקות ופירות...

    0

    ההתרגשות הגדולה מהוריי

    4 תגובות   יום שישי , 7/11/08, 01:02

    לא חשבתי אף פעם בחיי שאי פעם ההורים שלי יצליחו לרגש אותי עד דמעות כמו היום (בעצם זה התחיל אתמול).

    אז ככה... אתמול אמא שלי נכנסת לחדרי בדיוק בזמן שהתארגנתי ליציאה עם הדייט שלי ופתאום היא באה לי ביציאה כזו "אבא ואני יודעים שהחודש המשכורת שלך תהיה על הפנים ותנגיד תודה אם יכניסו לך 1500 שקל. ולכן, החלטנו לעזור לך ואבא יקח מחברים סכום כסף ויכניס לך. תגידי לנו כמה את צריכה." וזה בגלל שחודש שעבר נתנו לנו 3 שבועות של חופש ובגלל שהמשכורת שלי היא על שעות ולא גלובאלי, אז יצא לנו לעבוד 8 ימים מכל החודש.

    נישבעת לכם, שבאותו רגע כמעט התעלפתי ולא חשבתי שהוריי ובעיקר אבא שלי יעזור לי בשנית.

    ישר אמרתי לה "אמא באמת שלא צריך ואני ממש מודה לכם, אך איני מעוניינת כי עדיין לא סיימתי לשלם את החוב הראשון שלי אצלכם".

    כפרה על האישה הזו - המקסימה, המדהימה ונפלאה שאני כל כך אוהבת ותמיד כל השנים אמרתי לה ולכל המשפחה, שבשבילה הוריד את הירח ואם צריך, אז גם אמות במקומה.

    אז האמא המדימה הזאת ישר אמרה לי "אני לא מוכנה לשמוע מימך לא ואנחנו יודעים שיש לך כמה חובות נוספים לשלם (למספר אנשים) וגם הוראות קבע שבחלקם הם גם מהצרכים שלנו ואנחנו לא רוצים שהבנק יחזיר לך את כל זה, כי גם ככה את מסובכת איתו יותר מידי".

    באותה שנייה דימעה קטנה זלגה לה במורד הלחי ומהר מהר ניגבתי אותה, כדי שלא תקלוט, אך זה היה כבר אבוד והיא קלטה דיי מהר לפניי שהיא אפילו התחילה לזלוג ואמרה שאיני צריכה להרגיש לא טוב אם זה והם ההורים שלי ולא ישאירו אותי אף פעם במצב כזה.

    ולבנתיים המשכתי להתארגן ויצאתי לדייט שגם אחרי זה מאוד הצטערתי על כך.

    (אגב, היו לי שעתיים של סיוט - הבן-אדם לא הפסיק לקדוח ולחפור לי במוח וכל דקה היה מחליף לי נושאים וחשב שאני מצליחה לעקוב אחריו. חזרתי לבית עם כאב ראש שלא חשבתי שאחוש כך אי פעם והייתי חייבת 2 אופטלגין. גם אם נישארו במוחי כמה תאים בודדים שהיו צלולים, שפויים ונורמליים, אז גם זה כבר לא נישאר אחריי הדייט).

    בקיצור, היום בדרך חזרה מהאופטיקאי וכמובן שאמא שלי תמיד באה איתי למקומות כאלה כמו גם לרופאים למיניהם, אז האמא היקרה שלי שאלה אותי כמה כסף אני צריכה ואמרתי לה 3000 שקל וזה אחריי חישובים שעשיתי היום עם חברה לעבודה (היא גם היחידה שיודעת את המצב הכלכלי שלי ועל כל החובות והבלגנים) וזה גם אחריי שיחה עם הסמנכ"ל כספים שלנו שלא יוריד לי החודש את ההלוואה שלקחתי מהם לפני חודשיים ואז נאמר לי שתכנס לי משכורת של 2500 שקל וזה אחריי שהוא מוריד לי את ההלוואה.

    כל כך שמחתי, כי חשבתי שהמשכורת תהיה פחות (אגב, בדרך כלל יש לי תמיד משכורות דיי יפות והן גם בזכות כל העמלות שנותנים לי ולא רק בגלל השעות המטורפות והנוספות שמוסיפה כל יום לעבודה - ולי בדרך כלל מפנקים הכי הרבה בעמלות - הבוסית שלי מתה עליי ויודעת היטב שאני היחידה העובדת הכי טובה שלה עם הספקים מעולים).

    בקיצור, אמרתי לאמא שלי שאני צריכה לקבל את הסכום הזה והיא ישר אמרה לי שהיא תגיד לאבא שלי לתת לי 5000 שקל במקום 3000 שקל.

    ניסיתי להתווכח איתה, אך זה לא עזר והיא כמובן ניצחה.

    אחריי שעה בערך שאני יושבת במחשב בחדר שלי, פתאום נכנס אבא שלי ואמר לי שביום ראשון יכנסו לחשבוני 5000 שקל ושאינו רוצה שאחזיר לו את כל החוב, אלא 2000 שקל בלבד.

    אמרתי לו שאיני מוכנה לכך וזה כסף שהוא מחיר לחבר שלו ולהם אין את הכסף הנותר להחזיר לו.

    בחיים לא חשבתי שאבא שלי יגש אליי ויגיד לי שהוא מוכן לעזור לי בשנית וממש באותה שנייה התרגשתי ולא ידעתי איך להראות לו את זה, כי אף פעם בחיי לא הראנו רגשנות אחד כלפיי השני ואם אי פעם חיבקתי אותו, אלו היו שניי חיבוקים יחידים בכל חיי.

    אמר לי שאת ה- 3000 שקל הוא נותן לי מתנה ממנו וזה בגלל שהוא רוצה מאוד ושהם יתחילו להצטמצם בהוצאות והוא יחזיר אותם ממנו וגם כל חודש סכום מסויים (הם כבר כמה שנים חיים על צמצום בגלל שהם חיים רק מהפנסיה שלו והייתי עוזרת מידי פעם ונותנת לאמא שלי כספים ועכשיו עוד לחשוב שהם יצטמצמו עוד יותר בגללי... זה עשה ועושה לי לא טוב).

    לא ידעתי איך להודות לו על טוב הלב שהפגין היום ועל זה שהם נותנים לי עוד נוסף על מה שביקשתי כדי שיהיה לי למחייה במשך החודש חוץ מהחשבונות שירדו לי והחובות שאחזיר.

    עד עכשיו אני כולי רועדת מהתרגשות ופתאום מתחוור לנגד עיניי, שכל השנה וחצי האחרונה אבא שלי השתנה מקצה לקצה ומאוד מאוד לטובה.

    בעבר כתבתי פה עליו ועל כמה שאיני אוהבת אותו וכמה שאינו היה אבא כל השנים האלה ופתאום התחיל להתעורר על החיים שלו מאז ששכרתי דירה ואז כל הבלגן שהיה לי והחליט לעזור לי על דעת עצמו.

    אני יכולה להגיד בלב שלם, שלאט לאט הלב שלי מתחיל להיפתח בפניו בפעם הראשונה בחיי ואם התחלתי לאעריך אותו בפעם הראשונה שעזר לי, עכשיו אני מעריכה אותו יותר ובאיזשהו מקום לא ארצה שיקרה לו אף פעם משהו רע.

    זה לא שאני פתאום אוהבת אותו ורואה אותו פתאום בתור אבא, כי ממש לא. אבל כן מעריכה אותו יותר ומתחילה אצלי סוג של דאגה כלפיו.

    לא חושבת שאפשר אחריי 26 שנה פתאום להתחיל להתנהג כמו אבא ואז אני אסלח לו על כל מה שעשה לאימי ולי כל השנים האלה - לא היה רגע שהיא לא בכתה בגללו ולא היה רגע שיכלתי לאמר שיש לי אבא דואג, מבין, תומך, לא מרביץ, לא מעניש חודשים על גבי חודשים, לא חוזר שיכור לבית לילה אחריי לילה במשך שנים ושלא עושה לי בושות ליד חברות וליד אנשים זרים.

    אבל עכשיו אני יכולה לצעוק בקול חזק - "מתחיל להיות לי האבא שלא היה לי מעולם ואליו השתוקקתי כל כך".

    הורים יקרים שלי, אני כל כך שמחה ומאושרת ואין דרך מספיק טובה להודות לכם על מה שאתם עושים בשבילי ואיני מפסיקה לבכות מרוב אושר וגאווה על זה שאתם הוריי.

    תודה ענקית לכם !

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS

      צטט: elshir 2008-11-10 11:43:26


      הסיפור שלך מרגש

      שמחה בשבילך שגילית את אביך

      אין דבר יותר יפה מזה שאת יכולה לגעת באהבה מתוך הערכה

      ולזכות בשקט נפשי שיש לך את שני ההורים

      שבאמת אוהבים אותך.

      חיבוק לך אהובה.

      אוהבת אותך המון  נשיקה

       

        10/11/08 11:43:


      הסיפור שלך מרגש

      שמחה בשבילך שגילית את אביך

      אין דבר יותר יפה מזה שאת יכולה לגעת באהבה מתוך הערכה

      ולזכות בשקט נפשי שיש לך את שני ההורים

      שבאמת אוהבים אותך.

      חיבוק לך אהובה.

      צטט: יוסי ש. 2008-11-07 12:39:11

      "אמא יש רק אחת" !

      האבא תמיד יחד איתה.

      אבל אמא היא זו המושכת בחוטים (בדרך כלל).

      הכיף שבנתינה, האינסטינקטים הבריאים הללו של ההורים,

      לתת, להעניק, לגדל ברוחב לב, לתמוך כאשר צריך ... ועוד

      הכל בכפיפה אחת.

      ההורים יודעים גם לאהוב, עם הרבה חום, ליטוף וחיבוק.

      לא הייתי ממליץ לך לסרב לקבל מהם, ולו גם עזרה חומרית.

      הורייך בטוחים ש"תחזירי" להם.

      בין השאר: בנחת הרב עם הנכדים שיתרוצצו בביתם.

      המערכת המתגמלת של ההורים אינה ניתנת למדידה.

       

      סופשבוע נעים

      תודה לך על תגובתך המחממת את הלב  חיוך

      שבוע טוב ומצויין !

       

        7/11/08 12:39:

      "אמא יש רק אחת" !

      האבא תמיד יחד איתה.

      אבל אמא היא זו המושכת בחוטים (בדרך כלל).

      הכיף שבנתינה, האינסטינקטים הבריאים הללו של ההורים,

      לתת, להעניק, לגדל ברוחב לב, לתמוך כאשר צריך ... ועוד

      הכל בכפיפה אחת.

      ההורים יודעים גם לאהוב, עם הרבה חום, ליטוף וחיבוק.

      לא הייתי ממליץ לך לסרב לקבל מהם, ולו גם עזרה חומרית.

      הורייך בטוחים ש"תחזירי" להם.

      בין השאר: בנחת הרב עם הנכדים שיתרוצצו בביתם.

      המערכת המתגמלת של ההורים אינה ניתנת למדידה.

       

      סופשבוע נעים

      פרופיל

      ארכיון