הבאזז סביב דב חנין מצא חן בעיני. הוא חכם, רהוט, צנוע, ויש לו יחידת קומנדו באינטרנט א-לה ברק אובמה שבהחלט מסמנת אותו כמעודכן.
הוא קרוב לדעותיי, הוא בטח יתאמץ בגזרה החברתית, ימנע בנייני ענק בתוך החצר שלי ואולי אפילו ישקם את יפו. ועוד ועוד…
א-מה-מה - הבנאדם הוא על תנאי. אם יבחר - זה מה שהוא יעשה. אם הוא לא יבחר, הוא ימשיך עם קריירת הכנסת שלו.
וואלה? ככה אני רוצה את הנבחר שלי? רפה החלטה, תבוסתן מראש, רוקד
על שתי חתונות, נמושה? לא! אני רוצה ברק בעיניים, דם על השיניים, אני רוצה
נבחר שמסמן מטרה (כן, כן, כמו בקוקפיט) והולך איתה עד הסוף. באש ובמים.
חנין, יכול להתאים לי לשיחות סלון, אולי שיחות נפש בספסל במילאנו. נדבר אידיאולוגיה, נרגיש בעננים. נתפייט.
היתה לי התלבטות אך היא נגמרה ברגע שהבנתי שחנין לא באמת תופס עמדה ולא
הולך על כל הקופה. בדיוק החומרים שחייבים בשביל לנהל עיר כמו תל אביב.