בימי חג ושבת מכון הכושר שלי נפתח מאוחר מדי, ולכן אני נוהג לצאת להליכות ברגל ברחבי העיר. לעתים אני עושה חלק ממסלול ההליכה המסומן על הטיילת, לעתים הולך דרך אלנבי לגאולה ומשם לים, או לשנקין ואז דרך שדרות רוטשילד לפלורנטין ורזיאל אל הים. כל הליכת בוקר כזו ממלאת אותי אושר. עשרים וחמש שנים מאז עברתי מרמת השרון לתל אביב, בהיותי סטודנט, העיר הזאת משמחת ומפתיעה אותי בכל יום מחדש.

            באחד הבקרים האלה חלפנו, איש על פני רעהו, רון חולדאי ואני. חייכנו זה לזה, בירכנו האחד את השני במנוד ראש, והמשכנו כל אחד בדרכו. ראש העיר צעד עם חבר לכיוון יפו. אני צעדתי בכיוון השני. שמחתי שפגשתי אותו צועד במסלול הטיילת. ראש עיר שעושה בעירו הליכות בוקר לומד אותה באורח בלתי אמצעי. הוא גם שומר על בריאותו ועל כושר העבודה שלו.

            בחודשים האחרונים, ככל שקרבה מערכת הבחירות המוניציפאלית, נמלאים המקומונים בדברי ביקורת על חולדאי. הדברים הללו מקוממים אותי. כתושב העיר מזה עשרים וחמש שנים, שעבר בה את ימיו כסטודנט, משורר צעיר ועיתונאי בראשית דרכו, וגם בגר בה, חוויתי את החיים כאן תחת שלושה ראשי עיר. שלמה להט (צ'יץ'), רוני מילוא ורון חולדאי. אני מתגעגע לימי צ'יץ', שבהם עברה העיר תנופת פיתוח ניכרת, והפכה ל'עיר ללא הפסקה'. זאת, גם בזכות נאווה דיסנצ'יק, שישבה אז בלשכת ראש העיר, והייתה קשובה לצרכיהם וגחמותיהם של אמני העיר. כעת, אני מתבונן בקורת רוח בתנופה העוברת על תל אביב, וחש על כך תודה עמוקה לחולדאי.

            מי שראה כבר כמה ערים בעולם, באירופה ובארצות הברית, יודע שתל אביב היא אחת הערים האינטימיות, המתפתחות והבטוחות ביותר בתבל. זוהי עיר בקנה מידה אנושי, שנעים לחיות בה. היא נהנית מן הים, מריחוקה מגבולות הארץ, מצליחה על פי רוב לשמור על אופייה כעיר מעורבת, ומהווה ערש התרבות של ישראל.

            בשנים האחרונות עברה על העיר תנופה עצומה. הטיפול בתשתיות הכבישים והביוב העירוני, הטיפוח של שכונות ורבעים שלמים, כמו החלפת כל תשתית הביוב, הכבישים והריצוף בנווה צדק, ברחוב פינס, בהרצל, בשדרות רוטשילד, בשדרות ירושלים, באבן גבירול, ברחובות שלמים בלב העיר, השיקום והשימור של גושי בניינים בלב העיר ובפאתיה, העבודות בגן צ'רלס קלור ובגנים אחרים בה, חידוש הנמל, שהפך למתחם נהדר של בילוי וקנייה, פיתוח חיי התרבות והאמנות כאן, בתמיכה במוסדות התרבות, בסיוע לאמנים, במילגות ופרסים, בייזום אירועי רחוב ושדרה, פסטיבלים ועוד, כל אלה הופכים את תל אביב לעיר נהדרת, שפשוט תענוג לחיות בה.

            יש עוד הרבה מה לשפר בעיר הזאת. החוסר בגני ילדים לגיל הרך, הטיפול במצוקת החנייה, חיזוק השמירה על אקולוגיה עירונית, על ידי ריסון התנועה בה והגברת הפיתוח של ריאות ירוקות, המשך הידברות של העירייה עם עסקי הבילוי, ועוד.

            ככל אזרח, גם לי יש טרוניות על העירייה. זעמתי כאשר שכרתי רכב לסוף שבוע, החניתי אותו רגע אחרי הבאתו מהשכרה, לפני יציאתי צפונה, עם פתק, וכעבור עשר דקות מצאתי דו"ח חנייה על שמשתו. רתחתי כאשר איזה בוקר, בעוד יושב וכותב, פתח החתול שלי את דלת הבית, וכלבתי יצאה אחריו לטייל. כעבור רגע נעמדה בכשכוש זנב על סף הדלת, עם פקח עירוני ודו"ח של 750 ש"ח. הסברתי לו שזה לא אני, זה החתול. אבל שילמתי את הדו"ח בחירוק שיניים. התמלאתי כעס כשעבודות הפיתוח של נווה צדק התמשכו שנתיים וחצי וגרמו לתושביה, ואני בתוכם, לסבל יומיומי. התעצבנתי על העייריה אפילו השבוע. עשר דקות חיכיתי שיענו לי במוקד העירוני. רציתי לבקש מהם שיסירו את שלטי האין מוצא ואין כניסה ברחוב כפר סבא, שנותרו חצי שנה ויותר אחרי תום עבודות התשתית בו, ומשבשים את החיים ברחוב. ומדי לילה, כשאני קם להשתין, אני רואה מבעד לחלון השירותים את מגדל נווה צדק, אובייקט מכוער שתקוע באמצע הנוף, ואת מידת האיכלוס שלו אני יודע על פי מספר החלונות המוארים בקומותיו. ככל תושב, גם אני יכול למלא טנא שלם בטרוניות כלפי המנגנון העירוני.

            יתר על כן, בית הקפה שהיה לי, "קפה תיאו," קרס, בין השאר, משום שגורמים מסויימים בעירייה – לעומת גורמים אחרים בה – עשו יד אחת עם השכנים, ובלבד שייסגר. אתרע מזלי, והקמתי אותו בדיוק בתקופה הראשונה להנהגתה של מפת אזורי הבילוי בעיר, המסדירה עד מתי ניתן לבלות ואיפה. השכנים וגורמים משפטיים בעירייה ניצלו זאת, ובית הקפה שלי קרס עם חובות דמיוניים שאני משלם עד היום. אבל גם כעת, כשאני משלם את הארנונה על בית הקפה, שנסגר כבר לפני שש שנים, אני יודע, שהעירייה נקטה כלפיי בגישה מאוזנת, שביקשה לקחת בחשבון הן את התושבים והן את זכותי לקיים בית קפה בתל אביב. הראייה, כיום, אולי כתוצאה מהלקח של בית הקפה שלי ועסקים דומים שקרסו, מקיים ראש האגף לרישוי עסקים הליך הידברות בין בעלי עסקי בילוי לבין השכנים. וטוב שכך.

            אבל היום, רגע לפני הבחירות לרשויות המקומיות, אני מתעלה מעל הדברים שמקוממים אותי. כי אי אפשר לפתח עיר מבלי להפשיר בה זכויות בנייה ולגבות מזומנים מיזמים לקופת העיר, מבלי לענוש את החונים בה במקומות אסורים ומבלי לרסן בה את בתי הבילוי. רון חולדאי הוא ראש עיר מעולה, שעשה הרבה לפיתוחה של העיר, לשמירה על מרקם החיים בה ולפיתוחו.

            כאשר גם יעל דיין הצטרפה אליו, וזכויותיה הרבות עימה, ודאי לי, שהם מהווים הנהגה עירונית שאני רוצה לראות כאן בשנים הבאות.