מחולונות דירתנו הקטנה במוסקבה רואים את הנהר.   לפני חודשיים  החלונות היו ירוקים,

ובאוקטובר הדירה בערה בעלווה בצבעי זהב וחום.   עכשיו, אחרי שהעלים נשרו רואים את הנהר, אפור כמו העצים העירומים.

הטמפרטורות צנחו השבוע ל-0 מעלות וכולם מחכים, בעצב, לחורף ולשלג הלח שיגיע בשבועות הקרובים.

רוסיה היא ארץ עלומה.  כבר 6 שנים אני מנסה להבין אותה.  צריך לחיות פה כדי להבין את  הנפש והתרבות הרוסית.

קשיי האקלים והמרחקים האינסופיים - אפילו בתוך העיר - מעמתים אותך מול כוחות  הגוף והנפש שלך, מול יכולתך להיות שרוי בבדידות, ניכור וקור.  זוהי ארץ של ניגודים עצומים:  מזרח - מערב,  אסיה - אירופה,  עושר מנכר עיניים ועוני מחפיר.

ארץ  בעלת תרבות פטריארכלית  נוקשה ושמרנית  ונטיה לאנרכיזם ילדותי משולח רסן.  רוסיה לעולם אינה שלווה, אינה מאוזנת.

התרבות פה קיצונית.  אחרי שחוגגים שלושה ימים בשתיה מוגזמת וביזבוז כסף ללא שליטה שוקעים פה למרה שחורה ומצב רוח פילוסופי עם סוף החגיגה והתקציב החודשי...  רוסיה היא חידה,  חידה מופלאה.   אני במוסקבה  וזהו הפוסט הראשון שלי.