קנאת סופרים, אמרת לי, גרועה מקנאת אוהבים, ומי אמר שזה כל כך גרוע. בסופו של דבר זה אותו ספסל רעוע, אותו נייר קרוע,אותו הגעגוע. כמו ילד בוכה שאיבד צעצוע.
רומן רומנטי, היא אמרה לי, עדיף על סתם עוד סטוץ. ועבור מה עכשיו עדיף שארוץ, עם כל המעיים השפוכות בחוץ. עם עוד סיפור ועוד תרוץ. ועוד רגע לחוץ. מתי יגיע הפיצוץ.
תמונה טובה מאלף מילים, אני אומר. אי אפשר לשים על כל גדר שומר, אי אפשר לקחת דברים כאלה לבורר. זה עדיין לא הזמן לרוץ ולספר. כי אני החלטתי – היום זה ייגמר. |