למה ללכת אם אפשר לרוץ
חזרתי לפני שעה קלה ממרתון ת"א ואני ב-high אדיר. נראה לי שיקח לי כמה ימים לנקז את כמויות האדרנאלין מגופי.
דמיינו לכם אלפי אנשים, אומרים שנרשמו משהו כמו 10,000 איש ואישה למרוץ, מקובצים יחדיו באיצטדיון, מותחים גפיים, מהדקים מספרים לחולצות, קושרים נעליים ובאופן כללי מתכוננים לצאת לדרך.
היו שלושה מיקצים : 5,10 ו-גולת הכותרת 21 ק"מ.
אני, כפי שתיכננתי, יצאתי למרוץ ה-5 ק"מ ובהזנקה עמדתי ממש בשורה הראשונה, כשאלפי אנשים מתגודדים מאחוריי. לא לקח יותר מכמה שניות ועקפו אותי איזה 100 איש לפחות, מה שכמובן דירבן אותי להעלות את קצב הריצה שלי. למי שלא יודע, אני רצה מדי בוקר בשעה 6 בערך - כשהאוויר נעים וקריר, אפילו בימי הקיץ הלוהטים, רצה לי בין 4-5 ק"מ בקצב שלי, בשדות כאן בכרכור, נהנית מהזריחות בחורף ובאופן כללי עושה את זה יותר בשביל הנשמה מאשר הגוף. לא מתאמצת לי יותר מדי, מין ניקוי ראש כזה על הבוקר
אבל כאן המצב היה שונה. עוברים אותי מימיני ומשמאלי אנשים ואני עוד שנייה אשאר מאחור? אין מצב ! החלטתי שאני חייבת לשמור על איזה שהוא פאסון והעליתי את המהירות. הנשימה שלי נהייתה מאומצת יותר וצעדי הריצה ארוכים יותר. היה חם מאד ורוב רובו של המסלול היה ללא צל, מה שלא הקל. לידי רצו 3 בנות שעל חולצתן היה כתוב "מאמנת כושר קרבי" והחלטתי שאני נצמדת אליהן יהי מה, ואם הן יכולות אז גם אני.
התחושה היתה מדהימה - אלפי אנשים רצים יחדיו, מאמצים את הגוף והנשמה, כל אחד עם האתגר האישי שלו.
פשוט חוויה!!!
לאחר שסיימנו את הריצה ולשביעות רצוני הגעתי דווקא עם כמה המאות הראשונים, עמדנו כולנו ליד קו הסיום לעודד את רצי חצי המרתון שהחלו להגיע. היה מדהים לראות גם אנשים מבוגרים באמת ואפילו כאלה שממש צלעו לקו הסיום, נחושים בדעתם לסיים את המסלול.
בשנה הבאה אני הולכת על 10 ק"מ. קיבלתי חשק והתחלתי אפילו לדמיין שאני ארוץ גם את חצי המרתון בעתיד, אולי ב- 2010 ? חמסה חמסה חמסה חמסה
|
