כותרות TheMarker >
    ';

    תאמינו לי "בובות" אל תאמינו לאף אחד

    פאטה מורגנה, חזיון תעתועים, אשליה, חלום בהקיץ, למראית עין, פוזה, מסכה, שקר עצמי, הונאה עצמית, חיים בסרט.

    יזכור עם ישראל

    27 תגובות   יום שישי , 7/11/08, 15:36

    אם הבנות האלו יכתבו מאה פעם, עם היד החלשה שלהן, את הטקסט הזה, הן גם לא יזכרו אותו עד השנה הבאה.

     

     

     

                                                                                               

     

     

     

     


      

     

     

     

     

     

     

     

    "זיכרון הוא יכולתו של האדם לאגור מידע במוחו. המילה "זיכרון" מתארת גם את יכולת אגירת המידע וגם את המידע הנאגר עצמו" (וואלהפדיה).  

     

      

     

     

     

     

    יום זיכרון הוא יום ה-UPDATE     של התוכנה שמפעילה אנשים המתנהלים ברובוטיות.

     לדעתי, יום זיכרון אחד בשנה לא מספיק, לפי התוצאות המצטברות במשך אלפי שנות ימי זיכרון, נראה שצריך לעדכן את התוכנה לעיתים הרבה יותר קרובות, לפחות פעם ביום!

     אולי רק אז באמת נזכור. 
     

     

     

     

     

     ביום הזיכרון לשואה, אנחנו נזכרים במה שקרה, ולמחרת גונבים את הכספים של הניצולים ומתנהגים בגזענות ל"אחר". 

     

     

     

     

    ביום הזיכרון לחללי צה"ל, אנחנו נזכרים בחללים, ולמחרת "הולכים" לייצר, לדרוס, לדקור עוד חללים. 

     

     

     

     

    ביום הזיכרון לרבין, אנחנו נזכרים ברצח, ולמחרת הולכים להתיר את דמו של הפוליטיקאי הבא בתור.
       

     

     

     

     

    ביום הזיכרון לחורבן בית המקדש, אנחנו נזכרים בחורבן, ולמחרת ממשיכים בשנאת חינם. 
       

       

    במקום יום הזיכרון לשואה צריך שילמדו על השואה לאורך כל שנת הלימודים, כחלק מתוכנית הלימודים, בדיוק כמו שיעור תנ"ך או חשבון. יש ללמד את הרקע, התנאים החברתיים, הכלכליים, הפוליטיים וכו', ואת הלקחים, המשמעות והתובנות, בהקשר של חיינו היום.     

     

       

      במקום יום הזיכרון לחללי צה"ל, צריך שילמדו לאורך כל שנת הלימודים על התרומה וההקרבה של אותם חללים ואת משמעות המלחמה.     

     

     

    במקום יום הזיכרון לרבין, צריך ללמד על דמוקרטיה, שמירת חוק, הסתה, לקבל ולכבד את דעותיו של האחר. 
       

     

    מישהו באמת חושב שהיום הזה גורם לנו לזכור?

    מישהו באמת חושב שאנחנו לומדים משהו מהיום הזה? 

     "ידיעה היא ההכרה הוודאית של אדם (או סובייקט אחר) בכך שטענה מסוימת היא אמיתית" (וואלהפדיה).  
        

    כשנלמד, נדע ונכיר את המהות, את התובנות והלקחים של אותם "נושאי" ימי הזיכרון, לא נצטרך יום זיכרון, לא נצטרך לזכור, כי נדע! 

     אז מה עוזרים כל ימי הזיכרון הללו?     

       

    דיון על מהותם של נושאי ימי הזיכרון לא רק שאינו מתנהל, אפילו את ציון היום הזה נעשה בצורה רובוטית. כתוב ביומן "יום זיכרון", כלומר צריך ללבוש לבן, ללכת לעצרת, לעמוד דום, לשמוע שירי דיכאון וכו', וכמובן גם לצקצק בלשון, לגלגל עיניים, שומו שמיים על מי שלא מיישר קו עם התוכנה.לא אכפת לך מיום הזיכרון??? ממש מזעזע!!

    דרג את התוכן:

      תגובות (27)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/11/08 10:47:

      צטט: רוניאלי 2008-11-13 09:59:43

      הי סנה , פוסט מעניין כתבת. וגם התגובות. מעורר מחשבה.

      אני מסכימה עם כולכם שהטקסים חסרי התוכן המהותי יוצרים

      התנהלות רובוטית. צריך למצוא דרך לנער את מערכת החינוך כך,

      שהתכנים החינוכיים יהיו בעלי ערך מוסף, ולא רק צבירת ידע.

      זה אפשרי. יש כיום הרבה מאד ידע וחומר על הקניית דרכי למידה,

      הכוללים שיח , דיון, ומעוררים מחשבה. ובכל זאת, יש כל כך הרבה

      בעיות בתוך מערכת החינוך, שבנתיים רוב המורים מגיעים ללמד שחוקים,

      חסרי מוטיביציה, חסרי כלים להתמודד עם מערכת כל כך מורכבת,

      עם כיתות לימוד עמוסות בלמעלה מארבעים תלמידים, ועם אינטריגות ופוליטיקות

      פנימיות של הצוותים. (מניסיון) אני זוכרת שפעם כשהייתי מורה, הביאו חברה צעירים

      למפגש עם המורים, שפיתחו תוכנית העשרה המכוונת תלמידים לחשיבה עצמאית, ערכית,

      ולתקשורת מקרבת. החברה הללו דיברו על כך שבדרך של דיון ושיחה עם התלמידים,

      הם שואלים שאלות, מאד מורכבות ומובנות, אבל לא נותנים בעצמם תשובות. הם טענו

      שהשאלות עצמן נועדו לפתח את הקוגניציה, ואת המודעות, ולאף שאלה אין תשובה "צודקת"

      אחת. הייתי המומה מהתגובה של רוב המורות במפגש הזה, שפשוט לא הצליחו להבין מה

      פתאום לשאול שאלות מבלי לתת תשובות קונקרטיות. הקוגניציה הפרטית של המורות הללו,

      לא הצליחה להכיל את הרעיון, שלפעמים הדרך להתפתחות ולהבנה, היא דרך שאלת שאלות

      ולא דרך מציאת פתרון.

      לגבי טכסים אני מאמינה שזה גם צורך אנושי. מקדמת דנא אנחנו זקוקים לטכס.אני מניחה שכשיש

      מהות לטכס, אז הטכס הוא סוג של סמן, דלת , מסגרת המאפשר להכנס לתוך הרעיונות.

      השאלה היא האם הטכסים של היום, כפי שהם נעשים, מפספסים בעצם את המטרה. הם הפכו

      להיות ריקים מתוכנם, וכפי שאמרת, נשארת הקליפה. בעיני טכס יכול להיות כלי מצוין. וכמו תמיד

      זה תלוי בדרך שבה משתמשים בכלי.

      (אזלו כוכביי , אחזור...)

       

      רוניאלי,

      ניסחת כל כך טוב את ההשגות שיש לי על החינוך כאן.

      זהו חינוך רובוטי ואפילו בינארי: תשובה נכונה או לא נכונה.

      השאלה איננה חשובה.

      התשובה איננה חשובה.

      מה שחשוב זה נכון/ לא נכון בלבד.

      כמובן שגם טכס משקף את הבינאריות הזאת.

      ---

      ואצטט מדברי בתי, דוקא בגלל שהיא שונה מאתנו ורואה את הדברים אחרת, ובמיוחד לאור זה שהיא אף פעם לא יודעת איזה יום היום, ולכל החגים המשפחתיים היא קוראת "ליל הסדר" (היא רק שואלת אם זה ליל הסדר עם מצות או בלי..), שאמרה על הטכס של זיכרון להירצחו של רבין (הזיכרון הוא של הרצח ולא של האיש - פרשנות שלי):

      "אמא, עד מתי יחגגו את הזיכרון הזה של רבין? מתי זה ייגמר? איך מפעם אחת שהוא נרצח, יחגגו את זה דורות? הרי זה ממילא כבר לא כואב לאף אחד"

      זהו. הטכס נועד לזיכרון, סינכרון הזיכרון, הזיכרון הרובוטי ולא הרגשי. הזיכרון הרגשי הוא פרטי בלבד ואצל בודדים ולא ציבורי.

        14/11/08 10:25:

      צטט: רוניאלי 2008-11-14 00:40:18

      צטט: רוח גלילית 2008-11-13 15:41:44

      איך את תמיד מצליחה לכתוב כזה בינגו. את מדהימה. מה שתארת פה זו תמצית של כל לימוד אמיתי. מה שנקרא חינוך בעיני. זה הזכיר לי שפעם הנחיתי תלמידה של הקורס בניסים בהתכתבות. אפילו לא הכרתי אותה אישית. היא שאלה שאלה - רצתה להבין משהו - ואני החזרתי לה בשאלה, שלחתי אותה פעם אחרי פעם לפרק לי משפטים שהיא כתבה, ביקשתי הבהרות לניסוחים שלה. אחרי 10 ימים (!) של התכתבות - אני מקבלת ממנה מכתב שהיא סוף סוף הבינה - בחוויה - מה היא שאלה אותי בהתחלה - לבד, בלי העזרה שלי. רק דרך ההנחיה שלי. היא היתה מאוד נסערת ושמחה מן הגילויים שלה. אני ישבתי כאן, קראתי את המכתב ובכיתי. פשוט כך. כמובן מהתרגשות.

       

       אפרת יקירה, תודה רבה ...:-)

       ואכן החוויה שאת מתארת, ההנחיה שלך, ותוצאותיה, בהחלט מאד משמחת ומרגשת....

        בסופו של דבר, זה לא היה "בלי העזרה שלך", כיוון שגם אם היא הגיעה לתובנות

        לבדה, היא היגיע אליהן דרך הכלים שנתת לה...:-)

       

      רוניתה

      לא נתתי לה שום כלים, זה כל העניין. רק שאלתי שאלות. הכרחתי אותה לחשוב לבד, לחפש את התשובה בספר ובתוכה. היה לי בה אמון בלתי מסויג שהיא תמצא. ואולי בעצם, עכשיו כשאני כותבת לך את זה, זה כן כלי :) לגרום לבנאדם לחשוב לבד?

        14/11/08 00:40:

      צטט: רוח גלילית 2008-11-13 15:41:44

      איך את תמיד מצליחה לכתוב כזה בינגו. את מדהימה. מה שתארת פה זו תמצית של כל לימוד אמיתי. מה שנקרא חינוך בעיני. זה הזכיר לי שפעם הנחיתי תלמידה של הקורס בניסים בהתכתבות. אפילו לא הכרתי אותה אישית. היא שאלה שאלה - רצתה להבין משהו - ואני החזרתי לה בשאלה, שלחתי אותה פעם אחרי פעם לפרק לי משפטים שהיא כתבה, ביקשתי הבהרות לניסוחים שלה. אחרי 10 ימים (!) של התכתבות - אני מקבלת ממנה מכתב שהיא סוף סוף הבינה - בחוויה - מה היא שאלה אותי בהתחלה - לבד, בלי העזרה שלי. רק דרך ההנחיה שלי. היא היתה מאוד נסערת ושמחה מן הגילויים שלה. אני ישבתי כאן, קראתי את המכתב ובכיתי. פשוט כך. כמובן מהתרגשות.

       

       אפרת יקירה, תודה רבה ...:-)

       ואכן החוויה שאת מתארת, ההנחיה שלך, ותוצאותיה, בהחלט מאד משמחת ומרגשת....

        בסופו של דבר, זה לא היה "בלי העזרה שלך", כיוון שגם אם היא הגיעה לתובנות

        לבדה, היא היגיע אליהן דרך הכלים שנתת לה...:-)

        14/11/08 00:36:

      לסנה אחי, נראה שיש בינינו הסכמה מוחלטת...:-).

       

       

        13/11/08 15:41:

      צטט: רוניאלי 2008-11-13 09:59:43

      הי סנה , פוסט מעניין כתבת. וגם התגובות. מעורר מחשבה.

      אני מסכימה עם כולכם שהטקסים חסרי התוכן המהותי יוצרים

      התנהלות רובוטית. צריך למצוא דרך לנער את מערכת החינוך כך,

      שהתכנים החינוכיים יהיו בעלי ערך מוסף, ולא רק צבירת ידע.

      זה אפשרי. יש כיום הרבה מאד ידע וחומר על הקניית דרכי למידה,

      הכוללים שיח , דיון, ומעוררים מחשבה. ובכל זאת, יש כל כך הרבה

      בעיות בתוך מערכת החינוך, שבנתיים רוב המורים מגיעים ללמד שחוקים,

      חסרי מוטיביציה, חסרי כלים להתמודד עם מערכת כל כך מורכבת,

      עם כיתות לימוד עמוסות בלמעלה מארבעים תלמידים, ועם אינטריגות ופוליטיקות

      פנימיות של הצוותים. (מניסיון) אני זוכרת שפעם כשהייתי מורה, הביאו חברה צעירים

      למפגש עם המורים, שפיתחו תוכנית העשרה המכוונת תלמידים לחשיבה עצמאית, ערכית,

      ולתקשורת מקרבת. החברה הללו דיברו על כך שבדרך של דיון ושיחה עם התלמידים,

      הם שואלים שאלות, מאד מורכבות ומובנות, אבל לא נותנים בעצמם תשובות. הם טענו

      שהשאלות עצמן נועדו לפתח את הקוגניציה, ואת המודעות, ולאף שאלה אין תשובה "צודקת"

      אחת. הייתי המומה מהתגובה של רוב המורות במפגש הזה, שפשוט לא הצליחו להבין מה

      פתאום לשאול שאלות מבלי לתת תשובות קונקרטיות. הקוגניציה הפרטית של המורות הללו,

      לא הצליחה להכיל את הרעיון, שלפעמים הדרך להתפתחות ולהבנה, היא דרך שאלת שאלות

      ולא דרך מציאת פתרון.

      לגבי טכסים אני מאמינה שזה גם צורך אנושי. מקדמת דנא אנחנו זקוקים לטכס.אני מניחה שכשיש

      מהות לטכס, אז הטכס הוא סוג של סמן, דלת , מסגרת המאפשר להכנס לתוך הרעיונות.

      השאלה היא האם הטכסים של היום, כפי שהם נעשים, מפספסים בעצם את המטרה. הם הפכו

      להיות ריקים מתוכנם, וכפי שאמרת, נשארת הקליפה. בעיני טכס יכול להיות כלי מצוין. וכמו תמיד

      זה תלוי בדרך שבה משתמשים בכלי.

      (אזלו כוכביי , אחזור...)

      איך את תמיד מצליחה לכתוב כזה בינגו. את מדהימה. מה שתארת פה זו תמצית של כל לימוד אמיתי. מה שנקרא חינוך בעיני. זה הזכיר לי שפעם הנחיתי תלמידה של הקורס בניסים בהתכתבות. אפילו לא הכרתי אותה אישית. היא שאלה שאלה - רצתה להבין משהו - ואני החזרתי לה בשאלה, שלחתי אותה פעם אחרי פעם לפרק לי משפטים שהיא כתבה, ביקשתי הבהרות לניסוחים שלה. אחרי 10 ימים (!) של התכתבות - אני מקבלת ממנה מכתב שהיא סוף סוף הבינה - בחוויה - מה היא שאלה אותי בהתחלה - לבד, בלי העזרה שלי. רק דרך ההנחיה שלי. היא היתה מאוד נסערת ושמחה מן הגילויים שלה. אני ישבתי כאן, קראתי את המכתב ובכיתי. פשוט כך. כמובן מהתרגשות.

        13/11/08 12:39:

      צטט: רוניאלי 2008-11-13 09:59:43

      הי סנה , פוסט מעניין כתבת. וגם התגובות. מעורר מחשבה.

      אני מסכימה עם כולכם שהטקסים חסרי התוכן המהותי יוצרים

      התנהלות רובוטית. צריך למצוא דרך לנער את מערכת החינוך כך,

      שהתכנים החינוכיים יהיו בעלי ערך מוסף, ולא רק צבירת ידע.

      זה אפשרי. יש כיום הרבה מאד ידע וחומר על הקניית דרכי למידה,

      הכוללים שיח , דיון, ומעוררים מחשבה. ובכל זאת, יש כל כך הרבה

      בעיות בתוך מערכת החינוך, שבנתיים רוב המורים מגיעים ללמד שחוקים,

      חסרי מוטיביציה, חסרי כלים להתמודד עם מערכת כל כך מורכבת,

      עם כיתות לימוד עמוסות בלמעלה מארבעים תלמידים, ועם אינטריגות ופוליטיקות

      פנימיות של הצוותים. (מניסיון) אני זוכרת שפעם כשהייתי מורה, הביאו חברה צעירים

      למפגש עם המורים, שפיתחו תוכנית העשרה המכוונת תלמידים לחשיבה עצמאית, ערכית,

      ולתקשורת מקרבת. החברה הללו דיברו על כך שבדרך של דיון ושיחה עם התלמידים,

      הם שואלים שאלות, מאד מורכבות ומובנות, אבל לא נותנים בעצמם תשובות. הם טענו

      שהשאלות עצמן נועדו לפתח את הקוגניציה, ואת המודעות, ולאף שאלה אין תשובה "צודקת"

      אחת. הייתי המומה מהתגובה של רוב המורות במפגש הזה, שפשוט לא הצליחו להבין מה

      פתאום לשאול שאלות מבלי לתת תשובות קונקרטיות. הקוגניציה הפרטית של המורות הללו,

      לא הצליחה להכיל את הרעיון, שלפעמים הדרך להתפתחות ולהבנה, היא דרך שאלת שאלות

      ולא דרך מציאת פתרון.

      לגבי טכסים אני מאמינה שזה גם צורך אנושי. מקדמת דנא אנחנו זקוקים לטכס.אני מניחה שכשיש

      מהות לטכס, אז הטכס הוא סוג של סמן, דלת , מסגרת המאפשר להכנס לתוך הרעיונות.

      השאלה היא האם הטכסים של היום, כפי שהם נעשים, מפספסים בעצם את המטרה. הם הפכו

      להיות ריקים מתוכנם, וכפי שאמרת, נשארת הקליפה. בעיני טכס יכול להיות כלי מצוין. וכמו תמיד

      זה תלוי בדרך שבה משתמשים בכלי.

      (אזלו כוכביי , אחזור...)

       

      היי רוניאלי :)

      "טקס הוא אירוע סמלי המורכב מרצף פעולות, המבוצע בסביבה מסוימת ובמחזוריות סדירה" (ויקפדיה).

       

      מה שאני טוען זה, שמהטקסים נשאר רק הסמל והמסומל נעלם.

      אין לי בעייה עם טקסים פרטיים שאנשים עושים לעצמם, טקסים שהם המציאו ושמבטאים משהוא פנימי ופרטי שלהם.

      יש לי בעייה עם כפייה של טקס חיצוני, שהמציאו אנשים עבור אוכלוסייה שלמה, שונה.

      האינטרס של "מנהיגי" החברה הוא ליצור טקסים שיתכנתו את האנשים שיהיו, יחשבו, ירגישו, יתנהגו כפי שהם, המנהיגים, חושבים ורוצים שהעם צריך להיות על מנת שיוכלו לשלוט בהם יותר טוב.

       

      טקסים חיצוניים כאלו נוצרו ע"י העתקת הפעולות החיצוניות של טקסים טבעיים וספונטניים של אנשים אחרים.

      זה כמו להתחפש, לעשות כאילו.

      מתוך הרצון למצוא דרך שתעזור לנו ושתשפר אותנו, אנשים הסתכלו סביבם על אנשים שמגלמים את אותו אידיאל רצוי והעתיקו מהם, חיקו אותם ואת פועלם הנראה לעין.

      אנחנו מסתכלים על מישהו מצליח ואנחנו מחקים את הטקסים שלו, כדי להיות כמוהו.

      זה נובע מתוך אי הבנה של טבע המציאות ומתוך מחשבה שהעולם האמיתי, הוא זה הנגלה לעין, שמה שלא רואים, לא קיים.

       

      הרובד הפיזי, הוא הרובד שיש בו את השונות הקטנה ביותר בין אנשים שונים, לעומת השונות ברובד הנפשי והנמטאלי שבהם ההבדלים בין האנשים גדולים הרבה יותר. לכן, טקסים מתאימים יותר למטרות פיזיות. השונות הנפשית והמנטאלית, יותר מדי גדולה מכדי שטקס יתאים לרוב האנשים.

       נכון הוא, שרוב האנשים חיים ברמת מודעות פיזית ולא גם במודעות נפשית ומנטאלית ולכן גם הטקסים מתייחסים לרובד הפיזי, החומרי, הנראה לעין וכמעט שלא למהות הפנימית הנסתרת.

      ובדיוק בגלל זה צריך לשבור את הדפוס הקיים של הטקסים, שמנציח את חוסר המודעות.

      בעבר, הטקסים הללו היו דרך טובה ללמוד "משהוא" בגלל שרמת המודעות הכללית הייתה נמוכה ומתאימה לסוג כזה של למידה. אני חושב שהיום אין בזה כבר צורך ושהטקסים האלו רק מעקבים ומפריעים להתפתחות ולנאורות. שיש היום דרכים הרבה יותר אפקטיביות ללמידה.

       

      לסיכום:

      הטקסים טובים למנהיגים ולא לעם.

      למנהיגים, הרבה יותר קל עם רובוטים מתוכנתים בקו ייצור אחד, מאשר להתמודד עם ציבור בעל חשיבה עצמאית וביקורתית.

        13/11/08 09:59:

      הי סנה , פוסט מעניין כתבת. וגם התגובות. מעורר מחשבה.

      אני מסכימה עם כולכם שהטקסים חסרי התוכן המהותי יוצרים

      התנהלות רובוטית. צריך למצוא דרך לנער את מערכת החינוך כך,

      שהתכנים החינוכיים יהיו בעלי ערך מוסף, ולא רק צבירת ידע.

      זה אפשרי. יש כיום הרבה מאד ידע וחומר על הקניית דרכי למידה,

      הכוללים שיח , דיון, ומעוררים מחשבה. ובכל זאת, יש כל כך הרבה

      בעיות בתוך מערכת החינוך, שבנתיים רוב המורים מגיעים ללמד שחוקים,

      חסרי מוטיביציה, חסרי כלים להתמודד עם מערכת כל כך מורכבת,

      עם כיתות לימוד עמוסות בלמעלה מארבעים תלמידים, ועם אינטריגות ופוליטיקות

      פנימיות של הצוותים. (מניסיון) אני זוכרת שפעם כשהייתי מורה, הביאו חברה צעירים

      למפגש עם המורים, שפיתחו תוכנית העשרה המכוונת תלמידים לחשיבה עצמאית, ערכית,

      ולתקשורת מקרבת. החברה הללו דיברו על כך שבדרך של דיון ושיחה עם התלמידים,

      הם שואלים שאלות, מאד מורכבות ומובנות, אבל לא נותנים בעצמם תשובות. הם טענו

      שהשאלות עצמן נועדו לפתח את הקוגניציה, ואת המודעות, ולאף שאלה אין תשובה "צודקת"

      אחת. הייתי המומה מהתגובה של רוב המורות במפגש הזה, שפשוט לא הצליחו להבין מה

      פתאום לשאול שאלות מבלי לתת תשובות קונקרטיות. הקוגניציה הפרטית של המורות הללו,

      לא הצליחה להכיל את הרעיון, שלפעמים הדרך להתפתחות ולהבנה, היא דרך שאלת שאלות

      ולא דרך מציאת פתרון.

      לגבי טכסים אני מאמינה שזה גם צורך אנושי. מקדמת דנא אנחנו זקוקים לטכס.אני מניחה שכשיש

      מהות לטכס, אז הטכס הוא סוג של סמן, דלת , מסגרת המאפשר להכנס לתוך הרעיונות.

      השאלה היא האם הטכסים של היום, כפי שהם נעשים, מפספסים בעצם את המטרה. הם הפכו

      להיות ריקים מתוכנם, וכפי שאמרת, נשארת הקליפה. בעיני טכס יכול להיות כלי מצוין. וכמו תמיד

      זה תלוי בדרך שבה משתמשים בכלי.

      (אזלו כוכביי , אחזור...)

        13/11/08 09:57:

      צטט: that's me 2008-11-13 09:30:06


      מזכיר לי את הסצנות המאלפות בסרט הילדים (?) שרק 1

      שם הלורד פרקווד נואם והתליינים שלו אומרים לקהל מה לעשות ואיך להגיב (כמו שעושים באולפני טלויזיה:)

      והקטע שהוא אומר להם -

      "אני יודע שכמה מכם לא ישובו מהמסע הזה

      אבל זה קרבן שאני מוכן להקריב "

       

      (ללא מילים)

       

      חחחחח כן, סרט גדול ובאמת לא רק לילדים.

        13/11/08 09:30:


      מזכיר לי את הסצנות המאלפות בסרט הילדים (?) שרק 1

      שם הלורד פרקווד נואם והתליינים שלו אומרים לקהל מה לעשות ואיך להגיב (כמו שעושים באולפני טלויזיה:)

      והקטע שהוא אומר להם -

      "אני יודע שכמה מכם לא ישובו מהמסע הזה

      אבל זה קרבן שאני מוכן להקריב "

       

      (ללא מילים)

        13/11/08 09:22:

      צטט: that's me 2008-11-12 21:10:17


      מי קובע את הסטנדרט ? בחירות דמוקרטיות

      אי אפשר להטמיע שום דבר לאף אחד ? לא בטוח

      ימי זכרון והתנהגות אחרת פומבית ? זה חלק מנימוס אלמנטרי אני חושב. שגם אם מישהו אינו מרגיש את הצער הוא משתתף בצער הציבור. לא חייב. אין חוק לא לשמוח ביום הזכרון. יש קומון סנס. כמה קומון ? נראה שדי.

      אנשים המשתתפים בטקסים כמו רובוטים ? אנשים גם אוכלים כמו רובוטים מביטים בטלוויזיה כמו רובוטים קונים מותגים כמו רובוטים. מדברים בסלנג ומשתמשים במילים (כאילו) כמו רובוטים, אז לפחות עושים דבר חיובי :) 

       

      בגדול אני מסכים איתך.

      ואני חושב שרובוטיות היא בעייה בכל הקשר לא רק ימי זכרון. רק שיש הבדל בין רובוטיות פרטית לבין חינוך מובנה לרובוטיות. אני חושב שכחברה צריך לחנך נגד התנהגות ומחשבה רובוטית וגם לכבד את הרובוטיות הפרטית.

      רובוט, לא באמת חש צער הוא רק יכול לעשות כאילו הוא חש צער ע"י הצגה של הסממנים החיצוניים. וכך גם רוב הציבור עושה כאילו. לא יכול להיות שהציבור שחש צער ביום הזיכרון, מתנהג כמו כאלו שלא הבינו את הסיבות, הנסיבות והתובנות.

      הטענה שלי היא, שכמו שימיי הזכרון שלנו נראים, זה בסך הכל הצגה ואין בה שום ערך אמיתי. גם רובוט שתוכנת לעשות מעשים טובים, לא שונה הרבה מרובוט שעושה מעשים רעים, שניהם לא יודעים מה הם עושים.

      איך היית מתייחס לרובוט שמנחם אותך ע"י הודעה מוקלטת? איזה ערך היה לזה?

      כך רוב הציבור, ממלמלים את המילים הנכונות בלי שום כוונה והבנה.

        12/11/08 21:10:


      מי קובע את הסטנדרט ? בחירות דמוקרטיות

      אי אפשר להטמיע שום דבר לאף אחד ? לא בטוח

      ימי זכרון והתנהגות אחרת פומבית ? זה חלק מנימוס אלמנטרי אני חושב. שגם אם מישהו אינו מרגיש את הצער הוא משתתף בצער הציבור. לא חייב. אין חוק לא לשמוח ביום הזכרון. יש קומון סנס. כמה קומון ? נראה שדי.

      אנשים המשתתפים בטקסים כמו רובוטים ? אנשים גם אוכלים כמו רובוטים מביטים בטלוויזיה כמו רובוטים קונים מותגים כמו רובוטים. מדברים בסלנג ומשתמשים במילים (כאילו) כמו רובוטים, אז לפחות עושים דבר חיובי :) 

        12/11/08 19:42:

      יש משהו רובוטי בחינוך.למשל - רמזור ירוק ורמזור אדום. הרובוטיות ההתנהגות הרובוטית מסייעת להפנות את משאבי החשיבה לפעולות שנדרש בהם יותר שיקול דעת.

      העיקרון שבדבריך נכון, למרות שהדוגמה על הרמזורים לא קשורה לרובוטיות, דוגמה אחרת היא, תנועות הגוף שלנו, לא היינו מצליחים ללכת אם היינו צריכים לחשוב על כל תנועה.

      אבל העיקרון הזה טוב רק לרובד הפיזי. הרובד הפיזי, הכי קרוב לרובוט, במראה ובתנועה.

      ברובד הנפשי והמנטאלי, דפוס, טכס, הופכים את האדם לרובוט.

      כששוברים את הדפוס אפשר להתחבר עם המהות ומרגע החיבור וההבנה אין צורך ב"לזכור" או בכל טקס, יש ידיעה.

      הטכסים למיניהם שאנחנו מכירים הם לא יותר מהפקה וכוראוגרפיה.

      הטקסים הללו לא מבטאים הרגשה וידיעה פנימית, אלא אידיאל רצוי.

      נכון מה שכתבת על ימי הזכרון. ואולם אני חושב שכולנו עוברים שיא ושפל. ימי זכרון הם ימים מרוכזים. שמאפשרים להטמיע מסר מסוים. מה האדם עושה עם המסר המוטמע ? זה כבר  עניין של בחירה.

      דווקא מה שאתה אומר  מראה שהרובוטיות לא עובדת. כי אם היא היתה עובדת אז ימי הזכרון היו משפיעים באמת.

      אי אפשר להטמיע שום דבר לאף אחד. הטמעה היא דבר אישי שמתפתח כתוצאה מתהליכים אישיים של הפרט. אתה לא יכול להטמיע מסר כמו להטמיע תוכנה לרובוט. ואחרי שמסר מוטמע אין כבר עיניין של בחירה.

      קודם כל, אני לא אומר שהרובוטיות עובדת, אני יוצא חוצץ כנגד הרובוטיות.

      הרובוטיות היא כשאנשים משתתפים בטקס בלי שהם בכלל מבינים את המהות. מקדשים את הטקס, נילחמים על קיומו, אבל לא יודעים באמת למה. וזו הסיבה שימי הזכרון לא משפיעים, כי מלמדים את הקליפה, המעטפת ולא את המהות.

      ואיזו התנהגות היתה לולי ימי הזכרון ?

      ועדיין. אדם חופשי להחליט אם הוא הולך עם הזרם ביום הזכרון או מסתגר עם מצבור סרטים בבית.

      למה אני צריך להיות במעצר בית?

      מי שרוצה לזכור, שילך לבית קברות או לאן שהוא רוצה ויזכור כמה שהוא רוצה.

      דיון מעניין. אני מודה שהתקשתי לקרא את האותיות הקטנות בתגובות. זו יזו בעיה בעינים שלי כרגע. בדיונים ארוכים. לכן אני מרווח. אולי אגדיל ?  

      ימי הזכרון קובעים איזה סטנדרט. מה עושה האדם עם הסטנדט ? בחירה חופשית.

      ומי קובע את הסטנדרט? ומאיזה תוקף?

        12/11/08 18:43:

      יש משהו רובוטי בחינוך.למשל - רמזור ירוק ורמזור אדום. הרובוטיות ההתנהגות הרובוטית מסייעת להפנות את משאבי החשיבה לפעולות שנדרש בהם יותר שיקול דעת.

      נכון מה שכתבת על ימי הזכרון. ואולם אני חושב שכולנו עוברים שיא ושפל. ימי זכרון הם ימים מרוכזים. שמאפשרים להטמיע מסר מסוים. מה האדם עושה עם המסר המוטמע ? זה כבר  עניין של בחירה.

      דווקא מה שאתה אומר  מראה שהרובוטיות לא עובדת. כי אם היא היתה עובדת אז ימי הזכרון היו משפיעים באמת.

      ואיזו התנהגות היתה לולי ימי הזכרון ?

      ועדיין. אדם חופשי להחליט אם הוא הולך עם הזרם ביום הזכרון או מסתגר עם מצבור סרטים בבית.

      דיון מעניין. אני מודה שהתקשתי לקרא את האותיות הקטנות בתגובות. זו יזו בעיה בעינים שלי כרגע. בדיונים ארוכים. לכן אני מרווח. אולי אגדיל ?  

      ימי הזכרון קובעים איזה סטנדרט. מה עושה האדם עם הסטנדט ? בחירה חופשית.

        12/11/08 18:37:

      צטט: פראshoot 2008-11-12 17:47:43

      בדיוק אתמול קראתי משהו שהזכיר לי את דבריך.

      החינוך קשה בימים שכולם מזפזפים.

       

      תודה על הקישור :)

       

      כפי שכתבתי : יום זיכרון הוא יום ה-UPDATE של התוכנה שמפעילה אנשים המתנהלים ברובוטיות.

        12/11/08 18:18:

      צטט: dati-g 2008-11-12 17:43:24


      בספר תהילים כתוב, למען יידעו, דור אחרון, בנים ייוולדו, יקומו, ויספרו לבניהם.

      זאת סיבה חשובה לימי הזכרון. עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל.

       

      אייך אי ידיעת העבר, הופכת את ההווה לדל ואת העתיד לוט בערפל?

      מה הקשר?

       

      מה הדור האחרון צריך לדעת? מי קבע?

      אני לא הסמכתי אף אחד ללמד אותי משהוא.

      והאם יום הזכרון אכן מלמד את זה בפועל? כפי שכתבתי בפוסט.

       

      וחוץ מיזה, זה שכתוב בספר תהילים, זה לא הוכחה בשבילי לכלום.

        12/11/08 17:47:

      בדיוק אתמול קראתי משהו שהזכיר לי את דבריך.

      החינוך קשה בימים שכולם מזפזפים.

        12/11/08 17:43:


      בספר תהילים כתוב, למען יידעו, דור אחרון, בנים ייוולדו, יקומו, ויספרו לבניהם.

      זאת סיבה חשובה לימי הזכרון. עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל.

        8/11/08 17:18:

      צטט: סנה בוער 2008-11-08 11:17:32

      צטט: רוזמונד 2008-11-08 10:47:05

      סנה,

      תודה שהעלית נושא זה.

      .

      טראומות לא מלמדים, ראה ערך "דור שני". דור שני לשואה למד על השואה דרך הכאב של ההורים, בדרך של יסורים ואיסורים. דור שני חנוקים, עצורים וכואבים. הם למדו מגיל 0 שיש נושאים עליהם לא מדברים כדי שאימא או אבא לא יתפרקו להם לרסיסים. הם לא צריכים לזכור.

      .

      מטרתו של הטכס באשר הוא, איננה ללמד ואיננה לחנך. טכס מעצם הגדרתו ריק מתוכן. טכס הוא נקודת סינכרון בין המונים, נקודה שנועדה להפנות את המודעות (לא חשוב מאיזו רמה או עדה) של כולם יחד בנקודת זמן אחת לנושא מסויים בעל אופי ממלכתי/ לאומי.

      .

      מה שכן הבאת בסרטון שצרם עד כדי גיחוך, זה רמת החינוך הירודה שלנו. המורה עשתה העתבק מוויקיפדיה (או וולאפדיה...) וחילקה אותו לחלקים כדי שלכל תלמיד/ה יהיו כמה שורות להשתתף בטכס. אופי הלימודים והחינוך שהוא בתת תת תת רמה, הביאו כזה טכס. גם עבודות הבית שמקבלים הילדים, הם עבודות אינטנסיביות של העתבק למסמך WORD.

      אין דיונים פתוחים, אין ראש פתוח ואין עידוד למחשבה מקורית.

      אפילו בתקופתי (העתיקה יחסית), הייתה שנה שלמה בתיכון, שקיבלתי בתנ"ך את הציון 5 ליד שמי. למזלי, לפני שנת הבגרויות, התחלפה המורה, שהתעקשה בכל שיעור לשמוע את דעותי ופרשנותי האחרת לתנ"ך, כדי להעשיר את הדיון.

      .

      לגבי טכס זיכרון, אני חושבת שיש להביא את השירים הקשורים לאותו אירוע כדי לייצר את אותו סינכרון בזיכרון ובתשומת הלב, שכן הם מנגנים אל אותו תת מודע משותף.

      .

      שוב, תודה שהבאת את הנושא.

       

      "מטרתו של הטכס באשר הוא, איננה ללמד ואיננה לחנך. טכס מעצם הגדרתו ריק מתוכן. טכס הוא נקודת סינכרון בין המונים, נקודה שנועדה להפנות את המודעות (לא חשוב מאיזו רמה או עדה) של כולם יחד בנקודת זמן אחת לנושא מסויים בעל אופי ממלכתי/ לאומי. "

       

      נכון.

      רק שאני אומר שאותו "נושא מסויים", ריק מתוכן ולכן הטקס נישאר רק עם האין תוכן.

      אני גם חושב שאת המודעות האישית והקולקטיבית רצוי להפנות על בסיס יומי ולא פעם בשנה. את המודעות שלנו אנחנו יכולים לפתח אבל בלי תרגול יום יומי לא תהייה התפתחות משמעותית.

      לכן אני טוען, שיום זיכרון זה פגיעה בכבוד ולא נתינה של כבוד. 

      יום אחד בשנה להקדיש כמה דקות, זה לצאת לידי חובה, צביעות, זלזול וטמינת הראש בחול.

       

      לאזכרה של אבא שלי, לא הלכתי אף פעם. אני זוכר אותו כל יום כל השנה.

      אני מצטערת לשמוע.

      עכשיו הבנתי מה אתה אומר. 

      אני מכיר אנשים שהולכים לאזכרה של הורה שלהם, רק כי לא נעים להם משאר המשפחה וחברים. ואני בטוח שיש רבים מאוד כאלה. אמא שלי שאלה אותי לקראת האזכרה הראשונה, מה יגידו האנשים אם לא אבוא?

       

       

       

       

       

       

        8/11/08 17:01:

      צטט: סנה בוער 2008-11-08 12:26:46

      צטט: רוח גלילית 2008-11-08 11:58:52


       

       

      זו הרוח!

       

      לכן, השינוי יבוא מלמטה, מהעם. ורק אחר כך הממסד יתאים עצמו.

      צריך לשבור את מעגל הרובוטיות, מי שיש לו המודעות והאומץ לשבור את המעגל של עצמו, יצטרף במשך הזמן לשבירת המעגל הרובוטי של רבים אחרים ורק אז אפשר יהייה לשנות.

       שבירת הרובוטיות, היציאה מעבדות לחרות (זיכרון יציאת מצריים), תיצור חברה יותר בריאה, שלא תצטרך את טקס יום הזיכרון כתחפושת ותחליף למהות. 

      אמן ואמן. מהפכות שנשארות לנצח מתחילות תמיד מלמטה. ונמאס לי כבר להסכים איתך על כל דבר. יאללה מכות :)))))

        8/11/08 12:26:

      צטט: רוח גלילית 2008-11-08 11:58:52


       

       

      זו הרוח!

       

      לכן, השינוי יבוא מלמטה, מהעם. ורק אחר כך הממסד יתאים עצמו.

      צריך לשבור את מעגל הרובוטיות, מי שיש לו המודעות והאומץ לשבור את המעגל של עצמו, יצטרף במשך הזמן לשבירת המעגל הרובוטי של רבים אחרים ורק אז אפשר יהייה לשנות.

       שבירת הרובוטיות, היציאה מעבדות לחרות (זיכרון יציאת מצריים), תיצור חברה יותר בריאה, שלא תצטרך את טקס יום הזיכרון כתחפושת ותחליף למהות. 

        8/11/08 12:04:

      צטט: רוזמונד 2008-11-08 10:47:05

      סנה,

      תודה שהעלית נושא זה.

      .

      טראומות לא מלמדים, ראה ערך "דור שני". דור שני לשואה למד על השואה דרך הכאב של ההורים, בדרך של יסורים ואיסורים. דור שני חנוקים, עצורים וכואבים. הם למדו מגיל 0 שיש נושאים עליהם לא מדברים כדי שאימא או אבא לא יתפרקו להם לרסיסים. הם לא צריכים לזכור.

      .

      מטרתו של הטכס באשר הוא, איננה ללמד ואיננה לחנך. טכס מעצם הגדרתו ריק מתוכן. טכס הוא נקודת סינכרון בין המונים, נקודה שנועדה להפנות את המודעות (לא חשוב מאיזו רמה או עדה) של כולם יחד בנקודת זמן אחת לנושא מסויים בעל אופי ממלכתי/ לאומי.

      .

      מה שכן הבאת בסרטון שצרם עד כדי גיחוך, זה רמת החינוך הירודה שלנו. המורה עשתה העתבק מוויקיפדיה (או וולאפדיה...) וחילקה אותו לחלקים כדי שלכל תלמיד/ה יהיו כמה שורות להשתתף בטכס. אופי הלימודים והחינוך שהוא בתת תת תת רמה, הביאו כזה טכס. גם עבודות הבית שמקבלים הילדים, הם עבודות אינטנסיביות של העתבק למסמך WORD.

      אין דיונים פתוחים, אין ראש פתוח ואין עידוד למחשבה מקורית.

      אפילו בתקופתי (העתיקה יחסית), הייתה שנה שלמה בתיכון, שקיבלתי בתנ"ך את הציון 5 ליד שמי. למזלי, לפני שנת הבגרויות, התחלפה המורה, שהתעקשה בכל שיעור לשמוע את דעותי ופרשנותי האחרת לתנ"ך, כדי להעשיר את הדיון.

      .

      לגבי טכס זיכרון, אני חושבת שיש להביא את השירים הקשורים לאותו אירוע כדי לייצר את אותו סינכרון בזיכרון ובתשומת הלב, שכן הם מנגנים אל אותו תת מודע משותף.

      .

      שוב, תודה שהבאת את הנושא.

       

       

      מלמדים - במובן הרחב של המילה, כמו שסנה מתאר פה, בניגוד להלעטה וציפייה שהתלמידים יחזרו על זה כמו תוכים, ללא מחשבה עצמאית

        8/11/08 11:58:

      תיקון - התנאים*
        8/11/08 11:57:

      צטט: סנה בוער 2008-11-08 08:51:38

      צטט: רוח גלילית 2008-11-08 01:44:59

      חייבת לציין שאני נמנעת מאירועי זיכרון קולקטיביים, אולי באמת בגלל אי נוחות מסוימת שיש לי - כי ככה מצפים ממני להתנהג, ברובוטיות מסוימת.  אבל הוא דבר מאוד פרטי עבורי. רצח רבין מרחף, כמו השואה וכמו חללי צה"ל, כל הזמן בהוויה הישראלית. לפחות עבורי.

      זה פוסט חשוב. הוא גרם לי לתהות למה באמת לא מלמדים את הטראומות, במקום לייחד להן יום בשנה וככה לצאת קצת ידי חובה.  מצד שני, גם ליום אחד, ממלכתי, יש אימפקט חשוב בחינוך.  מסכימה איתך שאם היו מלמדים את הדברים לא היינו נזקקים ליום מלאכותי כזה. לא בדקתי את תוכנית הלימודים בבתי הספר, אבל אני חושבת שלפחות את השואה כן מלמדים במהלך השנה - על ההיבטים שלה כמו שציינת פה. 

      היי רוח גלילית :)

      מה מלמדים ואיך, בבתי הספר, זה נושא בפני עצמו שלא רציתי לערב כאן כי הוא חורג מעבר לעיניין ימי הזכרון.

      הטענה שלי היא, שאם מלמדים כבר משהו זה היסטוריה, תאריכים, קורות חיים וכאלה ואין לימוד של המהות.

      הילדים שלומדים את ההסטוריה, לא מבינים ולא יודעים את התובנות הנלוות. לראייה, איך שאנחנו מתנהגים, כפי שתארתי בפוסט.

      אין שום משמעות בלזכור ארוע מסויים מבלי להבין את הלקח ובלי התובנות הקשורות, אחרת אפשר היה להסתפק בציון הארוע ביומן.

      נכון, אבל נראה לי שצורת לימוד כזו היא גורפת בארצנו. לא ממש מלמדים פה לחשוב באופן עצמאי :)

       

      ביום הזיכרון לרבין למשל, מהללים ומדברים על רבין האדם ופועלו למען השלום וכך בעצם חוטאים למטרה פעמיים.

      פעם אחת, כי רבין הוא דמות שנויה במחלוקת בציבוריות ורחוק מלהיות צדיק או קדוש.

      ופעם שנייה, כי ההתעסקות באיש עצמו לא רלוונטית ללקחים שצריכים להלמד מהרצח, הרצח לא היה מכוון ליצחק רבין אלא לראש הממשלה, שפעילותו לא הייתה לגיטימית בעיניי הרוצח ואם לראש הממשלה היו קוראים "אפריים" אז הוא היה נרצח.

      מה שחשוב ללמד זה, את הנסיבות הפוליטיות והציבוריות ואיך צריך וראוי לקבל ולהתמודד עם מחלוקת פוליטית בשלטון דמוקרטי ולמה זה חשוב וכו'. ללמוד כמו רובוט כמה רבין היה איש דגול וכמה הרצח מזעזע, לא ימנע את הרצח הבא.

      זה בדיוק אותו עניין. יש מעט מאוד מורים שמסוגלים ללמד ככה

      אבל כן יהפוך את רבין לגיבור קדוש הממשיך את מורשת דוד המלך, בר כוכבא ושאר הגיבורים המתולוגיים שלנו.

       

      זיכרון, זה לא משהו שעושים בכוח, אי אפשר להכריח לזכור. אפשר להכריח לעשות כאילו, הצגה של אבל וזיכרון.

      זה מה שחשוב, הטקס? או מה שבלב? יש אנשים שמשתתפים בטקס אבל הראש והלב שלהם לא. ויש אנשים שלא צריכים את הטקס בשביל לזכור, שאצלם הזיכרון הוא יום יומי.

       

      אנשים שצריכים יום זיכרון, כמו כל טקס אחר, הם אנשים בעלי רמת מודעות נמוכה שיכולים להתחבר לרעיון רק דרך ביטוי פיזי כמו טקס או קבר ואין עם זה שום בעייה. הבעייה היא שאותם אנשים רוצים שכולם יהיו כמותם, חסרי מודעות וחסרי יכולת לזכור גם בלי הטקס. הם מעדיפים, לא במודע, שכולם יהיו רובוטים כמותם כדי לא להרגיש חריגים. אנשים לא מודעים, שלא מבינים את המהות, נאחזים בחיצוניות. הם לא יודעים איך לזכור, להתאבל, לחגוג וכו' לכן מעתיקים ומאמצים את הסממנים החיצוניים של האבל וגם של האושר. אנשים עוסקים בחלק גדול מהחיים שלהם בטקסים, נוהגים ומנהגים רק בגלל שחייבים, צריך, מקובל ואין ברירה, ומבחינה חיצונית הם נראים שותפים מלאים ב"משחק" בלי שום קשר למה שהם באמת חושבים ומרגישים.

       זה תופס גם לגבי הרבה דברים אחרים בחיים. אתה מתאר פה דפוס התנהגות של עדר :)

       לכן רואים את הפער, שתארתי בפוסט, בין ההשתתפות בטקס לבין התנהגות הפוכה מרוח הטקס, כבר למחרת. 

      וזו התוצאה של התנהגות רובוטית

       

      טקס כשלעצמו, הוא ארוע רובוטי שלא נועד ללמד משהו מהותי, אלא רק את ההצגה, הקליפה החיצונית,

      מתוך המחשבה שאולי שמתוך שלא לשמה, יבוא לשמה. כאמור, רעיון שיכול להתאים רק לבעלי רמת מודעות נמוכה מאוד.

       ויחד עם כל הנאמר למעלה, כמו שאמרת קודם, גם לזה יש מקום. לא כל העולם נמצא ברמת המודעות שהיית רוצה שיהיה בה. יש למה לשאוף :)

      ככלל, ללמד מהות הרבה יותר קשה, אם בכלל. מהות נלמדת מחוויה, לא מתוך חומר לימודים יבש, אבל אפשרי בהחלט לקרב את החוויה כמה שיותר אל התלמידים בעזרת כל ההבטים שכתבת עליהם בפוסט - הרקע, התאים החברתיים, וכו'.

       

       

       

       

        8/11/08 11:17:

      צטט: רוזמונד 2008-11-08 10:47:05

      סנה,

      תודה שהעלית נושא זה.

      .

      טראומות לא מלמדים, ראה ערך "דור שני". דור שני לשואה למד על השואה דרך הכאב של ההורים, בדרך של יסורים ואיסורים. דור שני חנוקים, עצורים וכואבים. הם למדו מגיל 0 שיש נושאים עליהם לא מדברים כדי שאימא או אבא לא יתפרקו להם לרסיסים. הם לא צריכים לזכור.

      .

      מטרתו של הטכס באשר הוא, איננה ללמד ואיננה לחנך. טכס מעצם הגדרתו ריק מתוכן. טכס הוא נקודת סינכרון בין המונים, נקודה שנועדה להפנות את המודעות (לא חשוב מאיזו רמה או עדה) של כולם יחד בנקודת זמן אחת לנושא מסויים בעל אופי ממלכתי/ לאומי.

      .

      מה שכן הבאת בסרטון שצרם עד כדי גיחוך, זה רמת החינוך הירודה שלנו. המורה עשתה העתבק מוויקיפדיה (או וולאפדיה...) וחילקה אותו לחלקים כדי שלכל תלמיד/ה יהיו כמה שורות להשתתף בטכס. אופי הלימודים והחינוך שהוא בתת תת תת רמה, הביאו כזה טכס. גם עבודות הבית שמקבלים הילדים, הם עבודות אינטנסיביות של העתבק למסמך WORD.

      אין דיונים פתוחים, אין ראש פתוח ואין עידוד למחשבה מקורית.

      אפילו בתקופתי (העתיקה יחסית), הייתה שנה שלמה בתיכון, שקיבלתי בתנ"ך את הציון 5 ליד שמי. למזלי, לפני שנת הבגרויות, התחלפה המורה, שהתעקשה בכל שיעור לשמוע את דעותי ופרשנותי האחרת לתנ"ך, כדי להעשיר את הדיון.

      .

      לגבי טכס זיכרון, אני חושבת שיש להביא את השירים הקשורים לאותו אירוע כדי לייצר את אותו סינכרון בזיכרון ובתשומת הלב, שכן הם מנגנים אל אותו תת מודע משותף.

      .

      שוב, תודה שהבאת את הנושא.

       

      "מטרתו של הטכס באשר הוא, איננה ללמד ואיננה לחנך. טכס מעצם הגדרתו ריק מתוכן. טכס הוא נקודת סינכרון בין המונים, נקודה שנועדה להפנות את המודעות (לא חשוב מאיזו רמה או עדה) של כולם יחד בנקודת זמן אחת לנושא מסויים בעל אופי ממלכתי/ לאומי. "

       

      נכון.

      רק שאני אומר שאותו "נושא מסויים", ריק מתוכן ולכן הטקס נישאר רק עם האין תוכן.

      אני גם חושב שאת המודעות האישית והקולקטיבית רצוי להפנות על בסיס יומי ולא פעם בשנה. את המודעות שלנו אנחנו יכולים לפתח אבל בלי תרגול יום יומי לא תהייה התפתחות משמעותית.

      לכן אני טוען, שיום זיכרון זה פגיעה בכבוד ולא נתינה של כבוד. 

      יום אחד בשנה להקדיש כמה דקות, זה לצאת לידי חובה, צביעות, זלזול וטמינת הראש בחול.

       

      לאזכרה של אבא שלי, לא הלכתי אף פעם. אני זוכר אותו כל יום כל השנה.

      אני מכיר אנשים שהולכים לאזכרה של הורה שלהם, רק כי לא נעים להם משאר המשפחה וחברים. ואני בטוח שיש רבים מאוד כאלה. אמא שלי שאלה אותי לקראת האזכרה הראשונה, מה יגידו האנשים אם לא אבוא?

       

       

       

       

        8/11/08 10:47:

      סנה,

      תודה שהעלית נושא זה.

      .

      טראומות לא מלמדים, ראה ערך "דור שני". דור שני לשואה למד על השואה דרך הכאב של ההורים, בדרך של יסורים ואיסורים. דור שני חנוקים, עצורים וכואבים. הם למדו מגיל 0 שיש נושאים עליהם לא מדברים כדי שאימא או אבא לא יתפרקו להם לרסיסים. הם לא צריכים לזכור.

      .

      מטרתו של הטכס באשר הוא, איננה ללמד ואיננה לחנך. טכס מעצם הגדרתו ריק מתוכן. טכס הוא נקודת סינכרון בין המונים, נקודה שנועדה להפנות את המודעות (לא חשוב מאיזו רמה או עדה) של כולם יחד בנקודת זמן אחת לנושא מסויים בעל אופי ממלכתי/ לאומי.

      .

      מה שכן הבאת בסרטון שצרם עד כדי גיחוך, זה רמת החינוך הירודה שלנו. המורה עשתה העתבק מוויקיפדיה (או וולאפדיה...) וחילקה אותו לחלקים כדי שלכל תלמיד/ה יהיו כמה שורות להשתתף בטכס. אופי הלימודים והחינוך שהוא בתת תת תת רמה, הביאו כזה טכס. גם עבודות הבית שמקבלים הילדים, הם עבודות אינטנסיביות של העתבק למסמך WORD.

      אין דיונים פתוחים, אין ראש פתוח ואין עידוד למחשבה מקורית.

      אפילו בתקופתי (העתיקה יחסית), הייתה שנה שלמה בתיכון, שקיבלתי בתנ"ך את הציון 5 ליד שמי. למזלי, לפני שנת הבגרויות, התחלפה המורה, שהתעקשה בכל שיעור לשמוע את דעותי ופרשנותי האחרת לתנ"ך, כדי להעשיר את הדיון.

      .

      לגבי טכס זיכרון, אני חושבת שיש להביא את השירים הקשורים לאותו אירוע כדי לייצר את אותו סינכרון בזיכרון ובתשומת הלב, שכן הם מנגנים אל אותו תת מודע משותף.

      .

      שוב, תודה שהבאת את הנושא.

       

        8/11/08 08:51:

      צטט: רוח גלילית 2008-11-08 01:44:59

      חייבת לציין שאני נמנעת מאירועי זיכרון קולקטיביים, אולי באמת בגלל אי נוחות מסוימת שיש לי - כי ככה מצפים ממני להתנהג, ברובוטיות מסוימת.  אבל הוא דבר מאוד פרטי עבורי. רצח רבין מרחף, כמו השואה וכמו חללי צה"ל, כל הזמן בהוויה הישראלית. לפחות עבורי.

      זה פוסט חשוב. הוא גרם לי לתהות למה באמת לא מלמדים את הטראומות, במקום לייחד להן יום בשנה וככה לצאת קצת ידי חובה.  מצד שני, גם ליום אחד, ממלכתי, יש אימפקט חשוב בחינוך.  מסכימה איתך שאם היו מלמדים את הדברים לא היינו נזקקים ליום מלאכותי כזה. לא בדקתי את תוכנית הלימודים בבתי הספר, אבל אני חושבת שלפחות את השואה כן מלמדים במהלך השנה - על ההיבטים שלה כמו שציינת פה. 

      היי רוח גלילית :)

      מה מלמדים ואיך, בבתי הספר, זה נושא בפני עצמו שלא רציתי לערב כאן כי הוא חורג מעבר לעיניין ימי הזכרון.

      הטענה שלי היא, שאם מלמדים כבר משהו זה היסטוריה, תאריכים, קורות חיים וכאלה ואין לימוד של המהות.

      הילדים שלומדים את ההסטוריה, לא מבינים ולא יודעים את התובנות הנלוות. לראייה, איך שאנחנו מתנהגים, כפי שתארתי בפוסט.

      אין שום משמעות בלזכור ארוע מסויים מבלי להבין את הלקח ובלי התובנות הקשורות, אחרת אפשר היה להסתפק בציון הארוע ביומן. ביום הזיכרון לרבין למשל, מהללים ומדברים על רבין האדם ופועלו למען השלום וכך בעצם חוטאים למטרה פעמיים.

      פעם אחת, כי רבין הוא דמות שנויה במחלוקת בציבוריות ורחוק מלהיות צדיק או קדוש.

      ופעם שנייה, כי ההתעסקות באיש עצמו לא רלוונטית ללקחים שצריכים להלמד מהרצח, הרצח לא היה מכוון ליצחק רבין אלא לראש הממשלה, שפעילותו לא הייתה לגיטימית בעיניי הרוצח ואם לראש הממשלה היו קוראים "אפריים" אז הוא היה נרצח.

      מה שחשוב ללמד זה, את הנסיבות הפוליטיות והציבוריות ואיך צריך וראוי לקבל ולהתמודד עם מחלוקת פוליטית בשלטון דמוקרטי ולמה זה חשוב וכו'. ללמוד כמו רובוט כמה רבין היה איש דגול וכמה הרצח מזעזע, לא ימנע את הרצח הבא.

      אבל כן יהפוך את רבין לגיבור קדוש הממשיך את מורשת דוד המלך, בר כוכבא ושאר הגיבורים המתולוגיים שלנו.

       

      זיכרון, זה לא משהו שעושים בכוח, אי אפשר להכריח לזכור. אפשר להכריח לעשות כאילו, הצגה של אבל וזיכרון.

      זה מה שחשוב, הטקס? או מה שבלב? יש אנשים שמשתתפים בטקס אבל הראש והלב שלהם לא. ויש אנשים שלא צריכים את הטקס בשביל לזכור, שאצלם הזיכרון הוא יום יומי.

       

      אנשים שצריכים יום זיכרון, כמו כל טקס אחר, הם אנשים בעלי רמת מודעות נמוכה שיכולים להתחבר לרעיון רק דרך ביטוי פיזי כמו טקס או קבר ואין עם זה שום בעייה. הבעייה היא שאותם אנשים רוצים שכולם יהיו כמותם, חסרי מודעות וחסרי יכולת לזכור גם בלי הטקס. הם מעדיפים, לא במודע, שכולם יהיו רובוטים כמותם כדי לא להרגיש חריגים.

      אנשים לא מודעים, שלא מבינים את המהות, נאחזים בחיצוניות. הם לא יודעים איך לזכור, להתאבל, לחגוג וכו' לכן מעתיקים ומאמצים את הסממנים החיצוניים של האבל וגם של האושר. אנשים עוסקים בחלק גדול מהחיים שלהם בטקסים, נוהגים ומנהגים רק בגלל שחייבים, צריך, מקובל ואין ברירה, ומבחינה חיצונית הם נראים שותפים מלאים ב"משחק" בלי שום קשר למה שהם באמת חושבים ומרגישים. לכן רואים את הפער, שתארתי בפוסט, בין ההשתתפות בטקס לבין התנהגות הפוכה מרוח הטקס, כבר למחרת. 

       

      טקס כשלעצמו, הוא ארוע רובוטי שלא נועד ללמד משהו מהותי, אלא רק את ההצגה, הקליפה החיצונית,

      מתוך המחשבה שאולי שמתוך שלא לשמה, יבוא לשמה. כאמור, רעיון שיכול להתאים רק לבעלי רמת מודעות נמוכה מאוד.

       

       

       

        8/11/08 01:44:

      חייבת לציין שאני נמנעת מאירועי זיכרון קולקטיביים, אולי באמת בגלל אי נוחות מסוימת שיש לי - כי ככה מצפים ממני להתנהג, ברובוטיות מסוימת.  אבל הוא דבר מאוד פרטי עבורי. רצח רבין מרחף, כמו השואה וכמו חללי צה"ל, כל הזמן בהוויה הישראלית. לפחות עבורי.

      זה פוסט חשוב. הוא גרם לי לתהות למה באמת לא מלמדים את הטראומות, במקום לייחד להן יום בשנה וככה לצאת קצת ידי חובה.  מצד שני, גם ליום אחד, ממלכתי, יש אימפקט חשוב בחינוך.  מסכימה איתך שאם היו מלמדים את הדברים לא היינו נזקקים ליום מלאכותי כזה. לא בדקתי את תוכנית הלימודים בבתי הספר, אבל אני חושבת שלפחות את השואה כן מלמדים במהלך השנה - על ההיבטים שלה כמו שציינת פה. 

      ארכיון

      פרופיל

      סנה בוער
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין