מחוג השעון

חובט בליבי כמו קורנס

חורץ בו עד זוב דם

הדם שהשקה אדמתך

מצמיח מבוך ענק של תשוקה

התשוקה שבערה בענייך

 ואני שם הלכתי לאיבוד

כמו לבירינט ענק

מחפש דרך הימלטות

נופל על עפר כסותך 

מתבוסס בעלים שהסרת מבושתך

לאט לאט חגים עם הרוח

חודרים מבטים

כל נגיעת ציפורנייך

שורטות בבשרי

דם כמו שרף זולג

מותיר צלקות של פרידה

ואחרי שכרון החושים

אחרי שלגמת את נקטר אהבתי בשפתייך

נעלמת

ואני נותרתי ערום

 מתכסה חבול בזיכרוני

מנסה להחלים מפצעיי  אהבתי