ברוכים הבאים לרשת החברתית TheMarker Café
כדי להגיב לתכנים המופיעים באתר או לפתוח בו עמוד אישי, נבקש ממך לעבור תהליך הרשמה קצר.
ההצטרפות לאתר תחבר אותך לעשרות אלפי חברים שגולשים בו מדי יום. לאחר תהליך הרשמה קצר, ניתן להזמין לאתר חברים שלך ולפגוש אנשים חדשים מכל הארץ, בכל הגילאים ומכל תחומי העיסוק.
אנחנו מזמינים אותך להקים דף אישי ברשת האינטרנט. בדף זה ניתן לספר על עצמך, לכתוב בלוג (יומן רשת) ולהוסיף תמונות וסרטי וידאו. זו הדרך לבטא את עצמך, לקדם רעיונות עסקיים או חברתי
ידידי רם, הפנה אותי השבוע לכתבה הזאת ב- Nfc, שכותרתה - "שופט מוזר" שנכתבה על ידי יוסי דר.
כדי לקצר לעצלנים, הכותב מביא שם שני פסקי דין של השופט שמואל צור מבית הדין הארצי לעבודה. בשני פסק הדין, השופט צור, שהיה בדעת מיעוט, כתב דעת מיעוט מנומקת וסדורה אך הוסיף משפט שכנראה מאוד הכעיס את יוסי דר:
המשפט הזה והמשפט של השופט צור באותה פרשת יחזקאל אליה הוא מפנה בציטוט שלעיל, כל כך הכעיסו את יוסי דר, שהוא כותב בכתבה כך:
לכאורה, אני מבין את הגישה. על פניו, קיימת כאן בעיה. שופט במדינת ישראל חושב א' וקובע ב'. השופט צריך להכריע על פי צו מצפונו ולא על פי "יציבות הלכתית".
לא סתם פתחתי את המשפט האחרון במילה "לכאורה" משום שאני לא מסכים עם הטיעון. לטעמי, הוא מתבסס על הנחה ו/או הנחות שאני לא בטוח שמתקיימות (אני מתורגל מה- Gmat לחפש את ההנחה שעומדת בין הנתון למסקנה - אוי זה משתלט לי על החיים - J).
השאלה המרכזית שצריך לשאול לטעמי כדי להתייחס לסוגיה הזאת ברצינות היא: מהו תפקידה של דעת המיעוט בפסק דין? למה דעת המיעוט חשובה? ראוי להדגיש, כפי שגם כותב השופט צור, לעניין התוצאה של פסק הדין אין שום משמעות לשאלה אם השופט צור היה כותב אני מסכים או אם הוא היה כותב מניפסט שלם נגד הדעה של שאר השופטים ומסיים באותה דעה מבלי לשנותה. אין לדרך שבה בחר השופט צור שום השפעה הכוח ההלכתי שיש לפסק הדין כמכלול. קרי, פסק דין של בית הדין הארצי לעבודה שמלווה בדעת מיעוט מחייב את בתי הדין האזוריים לעבודה באותה מידה שמחייב אותם פסק דין פה אחד של בית הדין הארצי לעבודה.
למעשה, חבויה מאחורי הטיעון נגד הצעד הזה של השופט צור ההנחה, שיש חשיבות להופעתה של דעת המיעוט ולהיותה כזאת בפני עצמה. אני חושב שההנחה הזאת מוטעית. נזכור שבעולם קיימים בתי משפט עם מותבים זוגיים. לחילופין, קיימים בתי משפט שאינם נותנים כלל דעות מיעוט אלא תמיד החלטות שניתנות פה אחד מה הייתה דעתו של כל אחד מהשופטים במותב. אם זכרוני אינו מטעה אותי, הערכאה הגבוהה של האיחוד האירופאי היא כזאת. [כולנו זוכרים את דעת המיעוט שנזרקה לפח בסרט Minority Report]. לכן, ההנחה שדעת המיעוט חייבת לבוא לידי ביטוי כדי שהשופט יבצע את תפקידו אינה הנחה ברורה והכרחית.
מעבר לזה, לא רק שהיא לא הכרחית, אני לא בטוח שהטענה ששופט המחזיק בדעת מיעוט חייב לבטא היא נכונה לגופה. דעות המיעוט יוצרות לעיתים קושי, באשר הן יוצרות מצב של חוסר וודאות כיוון שבעקבותיהן שהמשפט הופך למשפט של שופטים ולא למשפט חוקים וכללים ברורים. אם התיק שלי ייפול על הרכב כזה אז הוא יוכרע כך ואם על הרכב אחר אז הוא יוכרע אחרת. זהו לדעתי, מצב בעייתי. לכן, אני מסכים עם השופט צור שייתכן שלפעמים יש חשיבות לאחידות הלכתית וליציבות ההלכה יותר מאשר לעצם קיומה של דעת מיעוט.
אבל יתרה מכך. למעשה, האמירה של השופט צור בסוף פסק דינו לא גרעה מתפקידה של דעת המיעוט. אני חושב בשיטתנו, תפקידה של דעת המיעוט הינה קידום המשפט ויצירת חשיפה למגוון דעות. כלומר, היא באה להציג תזה משפטית שונה מזו של דעת הרוב. כל עוד התיזה הוצגה במסגרת פסק הדין והיא מאפשרת התרשמות של שופטים בעתיד, של האקדמיה ושל עורכי הדין, המטרה של דעת המיעוט מולאה, ללא קשר לתוצאה הסופית של פסק הדין, קרי הצטרפותו של השופט צור לדעת הרוב. סטודנטים למשפטים מכירים את האמירה של מרצים כי לפעמים השופט שהיה בדעת המיעוט, ידע שהוא בדעת מיעוט ולכן היה לו יותר קל לכתוב את מה שהוא כתב (השופט חשין עושה את זה הרבה פעמים). הדבר הזה יוצר מצד אחד הלכה חזקה וברורה ומצד שני, משאיר פתח, כי דעת המיעוט תהפוך בעתיד, לדעת רוב, על ידי ההליך המתאים (דיונים נוספים, הרכבים מורחבים וכו'), כפי שקרה רבות בפועל.
העניין האחרון הוא העניין המצפוני. לא קראתי את פסק הדין, אבל אני חושב שיש הבדל בהתייחסות לביטוי: "על השופט להכריע על פי צו מצפונו" בין הכרעות עובדתיות - האם אני מאמין או לא מאמין לעד וכו' - לבין הכרעות משפטיות. שאלה משפטית אינה עניין של צו מצפון אלא עניין של הגות מחשבתית. לכן, קבלת גישת שונה משלי, מכיוון שהיא דעת הרוב, לאור השיטה הנהוגה בישראל, אינה לטעמי מעשה שהוא מנוגד למצפון.
אשמח לשמוע את דעתכם/ן
שבת שלום
אלעד
|
the finger
בתגובה על פרסום חוצות על בניינים - נזק לאיכות הסביבה או כלי חברתי לגיטימי
~s~
בתגובה על האחיינים שלי - יהונתן ואלה
the finger
בתגובה על זכות יוצרים בכתבי טענות
jonobarel
בתגובה על קצת באיחור - על חירות, שבת והארי פוטר
the finger
בתגובה על די עם הרדיו הציבורי
tommerk
בתגובה על אישור מסירה
Innovative Software Development
| Cafe:
ראשי |
העמוד שלי | אנשים |
קהילות |
בלוגים |
תמונות |
וידאו |
אודיו |
קהילת תמיכה |
||
| מדורים:
העמוד הראשון |
הייטק |
שוק ההון |
וול סטריט |
smartphone |
קריירה |
פרסום ומדיה |
צרכנות |
נדל"ן |
משפט |
רכב |
עסקים קטנים |
||
 | ||
| שימושים: התראות RSS | כל הפרשנויות | כל כותרות היום | תנאי שימוש באתר | כתבו אלינו | ||
| עכבר העיר:
מדריך עכבר העיר |
סרטים |
מסעדות |
הופעות |
ילדים |
הצגות |
ברים |
מדריך עכבר העיר – בידור , תרבות , סרטים , קולנוע |
||
| הארץ:
חדשות |
תחזית |
גלריה |
חדשות חוץ |
ביקורות קולנוע |
ביקורת מסעדות |
ספורט |
ספרים
|
תגובות (6)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
גיא ידידי,
כרגיל תשובתיך מחכימות אותי ומלמדות אותי.
אני לצערי לא יכול להסכים איתך.
אכן, האחידות הפסיקתית אולי אני מושמת עקב דעת המיעוט, אבל עדיין יש משמעות לקביעה הסופית ולאמירה הסופית הזאת לעניין אחידות ההלכה.
לגבי מעמדו של בית הדין הארצי, אני ממש לא מסכים איתך. גם בג"ץ קבע שבית הדין לעבודה הוא הגוף הקובע והמרכזי בנושא דיני העבודה. יש לזכור שבית הדין אינו כפוף לבג"ץ כערכאת ערעור ולכן לפסיקותיו משמעות גדולה מאוד. ההתערבות של בג"ץ היא בנושאים נדירים וספציפים שיש להם השפעה מחוץ לעולם דיני העבודה.
לגבי היותו של העניין בעל חשיבות חברתית. אני נוטה להסכים אבל לא לגמרי. השאלה של ההשפעה החברתית של סוגייה מסויימת היא בעייתית מכיוון שלא ברור האם שאלה עקרונית שההשפעה שלה על הפסיקה היומימית (כמו הגירוש עליו אתה מדבר) חשובה יותר מאשר סוגיות שמופיעות בבית הדין כל יום. לא יודע.
זה מצחיק, בידיוק קראתי בספר "העליונים" על אותו פוליטיקה מאחורי פסק הדין בעניין הגירוש שאתה מדבר עליו. עולם קטן.
טוב, אני מניח שזו לא תהיה הפעם הראשונה שאנחנו לא מסכימים. זה נחמד מאוד.
תודה שוב על התגובה.
אלעד
אלעד,
לא מצאתי הגיון בפסק הדין הזה של צור.
לדעתי, בעצם כך שהשופט מציין את העובדה שהוא לא תומך בדעת הרוב והוא מצטרף לה רק כדי לחזק אותה, הוא בעצם מבטל את ה"חיזוק" הלכאורי הזה שהרי שכל אימת שמישהו יפנה להלכה זו וידגיש את העובדה כי זו התקבלה בפה אחד, תמיד יהיה עורך דין שיזכיר שדעתו היתה הפוכה בעצם. כך שה"מחווה" הזו מתבטלת.
דבר שני, מדובר בבית דין לענייני עבודה (אשר פסיקתו כפופה כידוע לביקורתו של בית המשפט העליון) שלא נראה שיש, עם כל הכבוד, אינטרס מיוחד לחזק את קביעתו ופסיקותיו. תפקידו של בית הדין לעבודה היא לא ליצור מסגרת משפטית אחידה, למטרה זו עומד לו בית המשפט העליון אשר ראוי שיהא נייזון בכמה שיותר דעות מיעוט (כמו גם שופטים שעומדים מחוייבים מאחוריה) כדי לייצר את פסיקותיו..
דבר שלישי, נראה לי ש"פסיקה אחידה" בתוך פסק דין, חשובה יותר באספקט של עמידתו של בית המשפט לצידה של פסיקה מסויימת שיש לה הקשר ציבורי חברתי בעל מעלה מיוחדת כזו שמטרה היא מניעת פילוג, ולא כמו פה שמדובר, לכל היותר, בסוגיה משפטית בעלת חשיבות.
כך לדוגמא: זה לא פעם ראשונה שעקרון ה"פסיקה האחידה" בא לידי ביטוי, כזכור, אחד פסקי הדין יוצאי הדופן שיצאו תחתיו של ביהמ"ש העליון הוא זה בעניין המגורשים ללבנון אשר בו כזכור, ניתן פסק דין אחד ואחיד מטעם המותב שאם אני זוכר נכון - אינו אף מיוחס לשופט כזה או אחר ואין בו אפילו "אני מסכים" של שופטים אחרים, כאשר מאוחר יותר סופר (בספר או כתבה כלשהי) כי פסק דין זה שופץ ושופר כדי שיכיל את דעות כל שופטי המוטב כדי שכולם יחתמו עליו. זהו כמובן צעד שניתן להתווכח עליו, אבל נדמה שבמהותו - בשים לב לחשיבות הסוגיה ולכך כי לא נכתבו דעות מיעוט בפועל - הוא יותר מתאים לרעיון של אחדות פסיקתית.
ג י א
אני מסכים שלא בטוח שחייבים לפרסם את דעות המיעוט אלא יתכן ויש לשנות מנהג זה ואז, אין לי בעיה שצור יצטרף לדעה הקובעת.
כך, את דעותיו האישיות הוא יוכל להביע במאמרים או ספרים או איך שיבוא לו.
כמו-כן, אני מסכים שלדעת המיעוט כפי שהיא פורסמה יש ערך ללא קשר לתוצאה אליה הגיע צור ולנימוקיה, גם אם היה כותב שהוא מתנגד לדעת הרוב, היה לזה בדיוק את אותו הערך.
יחד עם זאת, אני חושב שצו מצפונו של השופט צריך לכוון אותו גם ב"שורה התחתונה" המשפטית ולא רק בקביעות עובדתיות. זה לא הגיוני לדעתי ששופט יפרסם פסק דין לפיו פלוני צודק אבל מטעמים של יציבות ההלכה הוא יגיד, באופן מלאכותי בלבד (כי הוא לא באמת חושב ככה) כי אלמוני הוא זה שיזכה בפסק הדין.
לצורך השלמת הטענה - בדוגמת האיתות - במקרה של השופט צור הוא אותת ימינה וראה שיש שם דרך ללא מוצא, אז הוא החליט לפנות שמאלה.
יש מקרים בהם צריך לפנות לדרך ללא מוצא, כי גם שם גרים אנשים, לא?
ובדיוק בזה אני לא מסכים איתך - גם אם אין משמעות, עליו להכריע בהמשך לנימוקיו.
אולי לא הבהרתי את עצמי מכיוון שתגובתך מפספסת לדעתי את העיקר.
הרי מה שאתה אומר זה בידיוק הענין. הוא הביע את דעתו. הוא אמר אותה בצורה מנומקת. בסופו של דבר, בקטע הפורמאלי הסופי, שאין לו משמעות בעולם המציאות, הוא קבע, מתוך שיקולים אחרים שהם חשובים לא פחות, לקבוע את מה שהוא קבע.
אם ננסה לקחת את הדוגמא שלך, הוא אותת ימינה, ושהוא הגיע לפנייה ראה שיש שם אין כניסה. האם רק בגלל שהוא אותת ימינה הוא צריך לפנות ימינה.
זה בכלל לא רלבנטי. המשמעות היא בפומביות ובהנמקה. כיוון שלקביעה שלו, קרי, לשורה התחתונה, אין שום השפעה על המציאות (או יותר נכון על התוצאה) היא לא רלוונטית כלשעצמה. כאן נכנס לעניין השיקול הרוחבי - היציבות ומטה את הכף לתוצאה שהיא יחד עם דעת הרוב.
תודה
אלעד
אני לא מסכים איתך.
לטעמי יש פה זווית מקצועית של אנשי המשפט וזווית ציבורית.
בזווית הציבורית, אני מעדיף ששופט יביע את דעתו ואף יעמוד מאחוריה בפסיקתו, גם אם היא דעת מיעוט. אני רוצה לשמוע למה הוא חושב אחרת - אם הוא חושב אחרת, אך בסוף מחליט להצביע עם דעת הרוב - במה הוא הועיל? ביצירת אחידות שיפוטית?
עדיף פולמוס נוקב גם בתוצאות ולא רק בדיון. זו מערכת בריאה יותר לטעמי, שמראה שיש חשיבה שונה.
המצב היחיד בו אולי כדאי להצביע עם דעת הרוב הוא כדי לבסס אמירה חד משמעית של בית המשפט, אבל אני לא מוצא הרבה מקרים כאלו מהותיים.
ושוב, אקח את זה לעולם ה"רגיל" והרדוד - אם אתה מאותת ימינה, תפנה בסוף ימינה ואל תסטה שמאלה.