ספינה עוגנת במזח ירדת לרציפ הבית לשהות קצרה. מה שהיה זה הרגע ומותו של הרגע מתנפצים אל סיפון חזק ורעוע חבוטים כמו בגדים נטושים על חבל באופק תקוות (מה שלא היה) ומה שלא יהיה בורות חמלה. רוח בועטת במפרש שבועט בזכרונות צפירה מרעידה מיתרים (מנגינה?) בלב ים ספינה נחבטת כמו הלב מחשבות הן ערפילים אל האין סופ (ואין ממש) הספינה כמו הספן מלומדת לשרוד את הים מגדלור זוכר את הנטישה מצולות נוצרות סוד שאיש לא אמר. |