פתחתי את החלונות לרווחה והשקפתי לעבר הים.

הנוף מקומה 20 עושה משהו לגוף ולנשמה.

השעה שעת ערביים, השמש מחייכת בצבעים של צהוב וכתום וזהב ארגמן.

עוד מעט קט ותישק פיה לים , תתחבא מאחרי גליו.

מתחתי את בד הקנווס  3X3  מידותיו, על פני רצפת החדר.

הכנסתי דיסק של נינה סימון והפעלתי בקולי קולות, שהרי רק אני והשמיים שומעים.

התרגשות אחזה אותי. הרגשתי את רקותיי הולמות, בעוד ידיי לוחצות את שפורפרות הצבע.

אט אט רוקנתי עשרות שפורפרות מכל גווני הקשת על בד הקנווס.

הלב גאה, הפרפרים  בבטן המו. זו מסיבת הפרדה שלי.

מייקל יעדר שבוע לרגל עסקיו חובקי העולם וחובקי הנשים.

יש לי שבוע תמים, שבוע של פרדה מחורף חיי. אעשה זאת ברוב כבוד והדר.

בקבוק יין וגביע הונחו סמוך למערכת הקול.

הורדתי את חולצת הטי-שירט הגדולה ששמשה לי כשמלה, נשארתי במערומי.

מזגתי מלוא גביע יין והרמתי כוסית לאביב חיי.

מגע משחות הצבע היה קריר ונעים. התפלשתי  עם הצבעים, שיכורה ממגען הקטיפתי

שמה חותם נפשי על בד הקנווס .

כל נים בגופי פרט על הבד. את התשובה ואת השאלה, תקופות חיי.

את הבכי והלחש את התפילה ואת הצעקה, את הכאב שבאובדן את שמחת האהבה

את הצחוק הפורע ואת השקט שלפני הסערה.

סידור תפילה בידי האחת ובשנייה סידור נשפייה. גם ארמון עם גג רעפים ציירתי לי

כולו טובל בירק העמק, לידו טירה בכלוב זהב.

את הצניעות הצנעתי בהוללות ובתווך ציירתי את השפיות.

התחבקתי עם צבעי חיי.  הטבעתי אותם חותם על הבד.

חורף חיי.

.

כל הזכויות שמורות לפנינה ס.

.