אני בעיקר הגב של אחרים. וזה מתגמל כשמשהו שאמרת או דירבנת מישהו אחר לעשות בניגוד לאינסטינקטים המיידיים שלו מתברר כנכון מאין כמוהו. אתה פתאום נורא חכם וסמי-גורו.

וזה כיף להיות יצירתי ולעשות לאחרים הפתעות מחממות לב כאלה שבאות משומקום מהסוג שאני כל כך יודע ואוהב לעשות. ההכרת תודה הענקית והמלאה הזאת פתאום. זה כיף, אנ'לא מתלונן.

אבל גם לי בא לפעמים להתרפק על מישהו חזק מנטאלית. להתמלא בידי אחר.

אולי זה לטובה שאין לי. כי עד היום הייתי טוחן את זה עד דק. מנתב את זה למקומות של אנרגיה ניוונית.

אולי זה מחשל אותי ומנקה אותי לקראת עצמאות רגשית חזקה.

אולי.

אבל מה שבטוח הוא שחסרה לי סביבה של אנרגיות טובות שמצמיחות.

מקום בו לא אצטרך להאבק ולבחון את מצב הכלים על הלוח מדי שעה בשעה.

ואולי זה התיקון לכל מה שקרה היום וזה הכרחי.

אני לומד שזה גם בסדר לא לדעת לרגע. שזה לא הכרח להגיע למסקנה מיידית באופן אובססיבי. אולי לתת לדברים להבשיל בפנים.

יכולת גמישות היא סימן לכוח.

צריך לסיים עם איזה תו סיום כלשהו אז בא לי יותר אהבה בחיים שלי.