0
מתקפלים ברוח הקלה אל תוך אבחות הזמן החולף אני מביט על המסך ללא כול רגש.
קירות אבן מצהיבים עצמם לדעת במפתני רגלינו הפוסעות מרחבים לא עצרתי כאן לרגע אלו רק עיני שנדמו.
השקט מלחך במיתרי המכונה דמעות שקופות של שמש מארג לבן של שמי בוקר חדשים הינה אני נמס בזרם הגדול.
ירוק שולט באפיקי הנחל במקטעי עיניי החסרות להיות משמע לחדול לחדול משמע להיות. |