0
אל תוך ים הכאב נשבה הרוח הגדולה שברי אוניות ספוגי מים קפסולות קפואות של זמן.
תהילת עולמות צורמת רקב קרקעיות אפלות דגי עומק עכורים פוקחים עיניים גדולות.
כי תמיד מגיע הבוקר באמצע הלילה אני לא מאמין בשקר הזה האהבה שלי חסרת גבולות העולם שלי לא ניגמר בחומות.
מיתרים כסופים של רוח בנעלי עקב דקות זהב השמש הסובבת עולמות לצורה של יום. |