מעבר לקשת בענן
שירה נאו-קוביסטית...
ארכיון
0
לבד
לבד ברחובות של עיר זרה רגליי קופאות בקור הנורא רציפים ארוכים של זמן האנשים כבויים בעצמם.
עיניה ירוקת הנהר ידיה דוויות בזפת ליבה דהוי אבק אך נפשה כציפור חופשיה.
מלכת הרחובות שלי ילדה קפואה של משך המילים חסרות את הרגש המרחבים פרוצים ללא הכרה.
השוליים חרוכים בעצמם הכאב אוחז מפתניו שערים כבדים למגע האור אני אוחז בקרנות המזבח. |
תגובות (4)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
הי,
ניחוח- תודה על המשוב...
זה על איזה קלושארית שוודית שפגשתי באמסטרדם, סיפור עצוב...
'עיניה ירוקת הנהר
ידיה דוויות בזפת
ליבה דהוי אבק
אך נפשה כציפור חופשיה.
מלכת הרחובות שלי
ילדה קפואה של משך '
יפה כתבת
הי,
צבע- תודה על המשוב...
מעניין...
תודה על העיניים...
לילה טוב...
משם תבוא הישועה
בוקר טוב, צבע השרב