0
לבד ברחובות של עיר זרה רגליי קופאות בקור הנורא רציפים ארוכים של זמן האנשים כבויים בעצמם.
עיניה ירוקת הנהר ידיה דוויות בזפת ליבה דהוי אבק אך נפשה כציפור חופשיה.
מלכת הרחובות שלי ילדה קפואה של משך המילים חסרות את הרגש המרחבים פרוצים ללא הכרה.
השוליים חרוכים בעצמם הכאב אוחז מפתניו שערים כבדים למגע האור אני אוחז בקרנות המזבח. |