0
שמים כהים בכחול אפל נושבים כוכבים בעיניי ריח המדורות לוחש בקפה את יבשת אפריקה המתעוררת משנתה.
המילים סדורות לפני כמרצפות הדרך הנושנה חריצי המרכבות מפלחים באשליה גלגלי מתכת כסופים.
המקומות בהם השקט מפר באור צללים של רעד קפוא נושקים הכרה לעיניי נושבים אהבה בלבי.
משטחי רגש רוטטים עצמם לדעת התנועה שוזרת בתבנית מהלכי חיות צייד גדולות עיני כוכבים בוהקות חשכה. |