הזקן מיבב בקסמיו סיסמאות בלות זמן כזקן מלבין פסגות הרים קר שם על הירח.
אלת המים המקומית רדומת צעדים כבוית משך שותקת כאביה בחשאי.
הענבים מחמצי זמן האדום הזה נושק לשפתיי אני מחייה בתמונה צעדים כבדים על הארץ.
הסדר פועם מרקמיו אני לומד לזחול מחדש הרצפות צורבות בבשר הרוח מחייה בנפש. |
תגובות (2)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
הי,
ניחוח- תודה על המשוב...
הכן העצבות שורה בעולם כחלק בלתי ניפרד מהמערכת...
'אלת המים המקומית
רדומת צעדים
כבוית משך
שותקת כאביה בחשאי. '
עצוב...