0
מלוכלכת אבל לא עתיקה העיר הזאת מתפרשת מן הנמל ועד לגבהות הלילה אני שומע את רחש המשאבות.
אדי מרזבים אפלים נושבים בקסם נתיבי חיות רגש עלומות צלצולי רמשים עטורי רוח אני יורד למטה אל המים.
הצללים עוקבים אחר הדמויות בלחן עמודי התאורה הצהוב הזה נושק לירוק עיניי רוויות אהבה.
אנשים בתוך קופסאות מגדירים תחומי מחייה בתי הכלא האלה חונקים בי אני יוצא אל ים החשכה. |