כל האהבות כולן...
אמא של טל, גננת, מאמנת אישית להעצמה בקבוצת יוזמות.
מאמינה באהבה, בגמדים ובפיות.
מאמינה בחינוך ובשינוי שמתחיל מבפנים.
מאמינה שכל אחד יכול לעשות שינוי בחייו, שלכל אחד מגיע להיות מאושר, גם לך.
בבלוג שלי תפגשו אותי דרך ספורים על הדרך שלי ועל האהבות בחיי. מזמינה אתכם להתרווח, להרגיש בבית ולקרוא עם הקפה.
החיים הם ספור בתוך ספור בתוך ספור בתוך ספור.. והסוף תמיד טוב.... אם עכשיו לא טוב, סימן שעוד לא הגעת לסוף הסיפור...
פוסטים אחרונים
- בחזרה למילים 6/11/10
- מסיבת יובל 7/5/10
- יומן מסע 26/3/10
- מהמרחקים 1/3/10
- תרקדי 23/2/10
- שיר נבואי קוסמי 3/2/10
ארכיון
ספור של פיתוי
| שם אותם בגן העדן. היה להם הכל ולא היה להם כלום.
הכל היה מותר. כל הצרכים סופקו. רק גבול אחד קטן הוא שם. רק לא אחד קטן וגם אותו היצר האנושי רצה לבדוק. לא מודע למחיר הכבד אותו ישלם - הגרוש מגן העדן.
מרגע שברא אלוהים את האדם, הוא ברא יחד איתו את הפיתוי, את המלחמה בין המותר לאסור, את המלחמה בין יצר הטוב ליצר הרע.
כשאנחנו מתפתים ליצר הרע יש לזה מחיר.
אדם וחווה נענשו פעמיים - פעם אחת על שלא עמדו בפיתוי ובפעם השניה על שלא לקחו אחריות אלא האשימו האחד את השני. שעור מאתגר וחשוב אותו אנו לומדים תמיד בדרך הקשה.
אתמול התעסקנו בגן בספור גן העדן ובאמת דיברנו על לקיחת אחריות מול להאשים. מאחר והשפה הזאת מוכרת כבר לילדים, זה היה נראה להם מאד ברור.
רצה הגורל וקרה המקרה הבא:
חלק מהילדים יצאו לחצר לשחק כדורגל. ישבתי על המגלשה ועודדתי אותם בקריאות:
"הכ-דור הוא עגול" בתקווה שהם ירשו לי להשאר, כי הבן שלי, ששיחק כדורסל בצעירותו, לא הרשה לי לבוא למשחקים אחרי הפעם הראשונה שצרחתי מלוא גרוני:
"זה הבן שלי" כל פעם שהוא קלע סל. קבלתי צו איסור כניסה עם אמירה מאד ברורה. זה או את או אני...:)
בכל מקרה, לאחר זמן מה, הכדור עף החוצה ונעצר ברכב שלי שחנה מול הגן. החוק של המשחק אומר שאם הכדור עף החוצה, נעצר המשחק לקצת זמן. אמרתי להם שעוד מעט אתפנה ואביא להם את הכדור. הם לא אהבו את העיכוב, אבל קיבלו. אני המשכתי בעיסוקי וכשהתפניתי להביא להם את הכדור גיליתי שאחד הילדים העיף חול מהחצר על האוטו שלי הירוק המלוכלך ממילא..
צחקתי בתוכי על ההזדמנות המופלאה שנפלה בחלקי וקראתי לכל הילדים החוצה לשבת לשיחה.
ישבנו בחצר ובקשתי שמי שהעיף חול על האוטו יקח על זה אחריות. ישר קפצו שניים שהיו מוכנים לקחת אחריות. שאלתי אותם אם הן העיפו את החול על האוטו ותשובתם היתה שלא, כצפוי, אלה הם הילדים שמוכנים לקחת אחריות עבור כולם, כדי להציל את המצב.
אמרתי להם שאני יודעת מי לקח (ברור היה לי שזה אחד מהשחקנים) ואני מבקשת ממנו לקחת אחריות, שאני לא רוצה שאחרים יאמרו את שמו אלא שהוא יעשה זאת בעצמו כי זאת בגרות. הזכרתי להם את מפגש הבוקר.
לאחר כמה דקות של שקט,
כשחלק מהילדים כבר נורא רצו לומר מי זה והיה להם קשה להתאפק, היו לי כמה אפשרויות: לוותר (מה שלא נראית לי אופציה נכונה) לומר שאין לי ברירה אלא לא להרשות יותר כדורגל בגן או לעשות שיהיה לו שווה לקחת אחריות. החלטתי להכביד על המאזניים של ההתלבטות ואמרתי:
בואו נעשה את זה יותר מעניין, אני עכשיו אספור עד 10 אם אגיע ל- 10, והילד לא יקח עדיין אחריות אז היום לא תוכלו להמשיך את המשחק, אם אגיע ל-20, אז גם ביום ראשון לא תוכלו לשחק אם אגיע ל-30, אז גם ביום שני לא תוכלו, כולם הבינו את מה שעכשיו אמרתי? 1, 2, בשתיים הוא כבר לקח אחריות... אמרתי לו "כל הכבוד שלקחת אחריות" ונגמר סיפור.
מסקנה -
ככל שיש לנו יותר לאבד - אנחנו מוכנים יותר מהר לקחת אחריות. אדם וחווה לא לקחו אחריות כי לא ידעו ולא הבינו את המחיר שהם עומדים לשלם בכך שהתפתו ליצר הרע ואלוהים לא טרח לומר להם, אולי כי לא רצה לטעת בהם את הרעיון.
הרעיון נמצא בנו, צריך רק מי שיעורר אותו, זה היה תפקידו של הנחש בסיפור סססס......
שבת מופלאה, גילה
|
תגובות (122)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
חס וחלילה איום.
אני מדברת עלהתהליכים הפנימיים שלנו.
זה כמו מאזניים בתוכנו
וצריך שיהיה מה שיכריע את הכף.
את החשבון כל אחד מאיתנו עושה עם עצמו...
קשובים - תמיד באהבה.
אלימות - לא בבית ספרינו.
ואני הפקרתי את עצמי לתובנות שלך ואהבתי להיות הילדה והילד, ורציתי שתהיי לי לגננת.
בינתיים מתברר שאין לי כוכבים.
זהו. אני כבר לא אגיע לגן עדן.
המסקנה שלך: ככל שיש לנו לאבד יותר אנחנו לוקחים יותר אחריות, מדאיגה אותי במקצת.
הייתי רוצה להציע שנהיה קשובים לפני "האיום". האם זה אפשרי?
ואו,איפה היו גננות כמוך כשהייתי ילדה ?
הילדים הללו כה מדהימים ,עולם ומלואו .
הם המראות הכי צלולות שלנו.
בטח יש... למעשה הכל יש...
וזה חלק מהקסם שלהם..:)
מותק, אולי לא שמת לב..
אבל כל זמן שאני פה -
יש לך...
יוב...
בטח שזה ישאר
חחח
מאיפה אני יודעת.
לא נותנת אחריות לחיים,
רק עד סוף כתה א'...:)
ומתפללת שישאר
בהחלט.
מישהו פה קרא לזהתרבות
ואני מסכימה ביותר...:)
וואוו גילוש
איזה כיף*
לילדים....
לקחת אחריות..
דרך מדהימה..
פוסט מקסים, פשוט מקסים.
גם בנושא, גם בהגשה,
גם דרך החינוך שלך את הילדים.
כן... זוכרת את ההאשמות האלה,
זה לא אני, זה הוא.
זה לא אני, זה היא.
התחיל בגן עדן
המשיך בגן ילדים
והלאה החוצה אל גני החיים.
לקיחת אחריות - אחד השיעורים החשובים ביותר.
את מותק, אמרתי לך?
חזרתי להעניק לך כוכב מנצנץכפי שהבטחתי
באהבה
שרה
סיפור מדהים!
את בטוחה שאלו היו ילדי גן ולא מחלקה של גולנצ'יקים?
:-)
גילה את גננת לתפארת מערכת החינוך
אין עלייך יקירה
השינוי חייב להתחיל
בנקודה מסויימת.
כמו אבן שנזרקת לנהר ועושה מעגלים
כך הוא יתפשט הלאה...
והעיקר שנהיה רק שמחים :)
אחלה רעיון הבאת לי
בהחלט עובר לי בראש מדי פעם...
ועל זה יאמר -
עוד חזון למועד
תודה שרה,
זאת תרבות כמו שנועם היטיב לומר.
תרבות ושפה.
אף פעם לא מאוחר מכדי ללמוד אותה.
שבוע קסום...
תודה יעלי,
אני מקווה שלפחות זה יהיה להם
באוצר האפשרויות.
כי את יודעת אשמה זאת בחירה
כמו שלקיחת אחריות זו בחירה...:)
יש לי רק מילה אחת
נ ה ד ר
וחבל שאת לא המחנכת של בני..
סיגל
סיפור מקסים
מרגיש לי כאילו ...
אני חלק מהילדים במעשיות שלך ,
להיות בגן שלך זו חוויה
*
ושבוע קסום
גם לך...:)
סיפור מקסים, אני מוכנה לשבת בריכוז אצלך.
לקיחת אחריות היא גם וויתור על הקורבן והפיכה למנהיג.
לו כל האנשים היו יודעים איזו תחושת חופש יש בלקיחת אחריות.
רק כאשר אני לוקחת אחיות אני יכולה לשנות, להשתנות וללמוד.
תודה לך!
א ח ר י ו ת
מא'
ועד ת'.
מקסים גילוש.
איווו גילוש
את מקסימה
איך מכל סיטואציה בגן את עושה מטעמים של תובנות ..
נהנתי ..
סיפור מקסים.
אין ספק שאת גננת נפלאה וחכמה.
גילי,
כתבת יפה, כמו תמיד.
את השיעור שלך על לקיחת אחריות צריך להעביר הלאה. אם הייתה אפשרות לחזור איתו שנים אחורה כדי ללמד מהתחלה את מי שבגרו , כדי שגם הם ידעו, יבינו ויפנימו מהי לקיחת אחריות הייתי עושה זאת במלוא הכוח.
הגיב כאן מישהו בעניין התרבות ואני מאוד מסכימה איתו.
יש משהו בתרבות שלנו שצריך להשתנות.
כמאמינה גדולה בחינוך והדרך שלך נכונה, ישירה ואמיתית. אני מקווה שישנם מחנכים רבים כמוך במערכת החינוך.
יישר כוח.
''אדם וחווה לא לקחו אחריות כי לא ידעו ולא הבינו את המחיר שהם עומדים לשלם בכך שהתפתו ליצר הרע ואלוהים לא טרח לומר להם, אולי כי לא רצה לטעת בהם את הרעיון''
הוא רצה מהם יושרה ונאמנות ללא מניעים כאלה או אחרים,ללא תהיות או שאלות,
כמו בעקידת יצחק שאותה אני ממש לא מבינה....
יפה כתבת
וכדאי להפנים.
שבוע טוב.
יש אחריות
ויש אשמה
ולנו האנשים יש נטיה יותר להאשים.
במקום באמת לקחת אחריות ממקום נקי וטהור
ולראות מהו המקום שאני לוקח עליו אחריות וצומח ממנו
ולא להאשים את עצמי ולהשאיר אותי במקום הקטן.
גילוש פוסט נפלא מעניין ומרענן
אוהבת אותך ואת העוצמה שיש בך
את פשוט בלתי ניתנת לעצירה
מאיה
יפה
גילה יופי של פוסט
ויופי של גישה
יש לי הרבה מה לומר בעניין
אבל אנ י עיייייף
תודה
עמי
נועם זה אתה? כמה מילים...
בדרך כלל להוציא ממך מילה
זה לחצוב בסלע.
אבל היה כדאי, מאחר וכל מילה שלך
חקוקה בסלע.
לקיחת אחריות זאת תרבות !!!
לגמרי !!!
וכל מה שקשור בכל סוג של "משובת נעורים"
אם הוא עובר על החוק, אסור לעבור עליו
לסדר היום. כל אחד צריך להפעיל שיקול דעת
בדיוק כמו שחווה היתה צריכה להפעיל וכמו שאדם היה
צריך להפעיל. דיברנו על זה בהקשר של הסיפור, שגם אם מישהו
אומר לכם לעשות משהו שאתם יודעים שאסור -
אתם צריכים להפעיל שיקול דעת. מצידי שזה יהיה ברמה
של שטיפת מוח. העיקר שזה יהיה ושזה יעבוד.
תודה רקדן יקר,
על המילים החמות.
לקחת אחריות על מעשה שעשית
איך שלא נסובב את זה כרוכה גם בזה
שעברת על החוק.
היום הוא זרק חול על המכונית מחר הוא יזרוק אבן
בעיני זה סוג של אלימות.
אז יש פה מקום לידיעה של גבול ברור.
הלמידה המבחנת בין יצירת אשמה לבין לקיחת אחריות
מבחינתי, היא במה שקורה מרגע שיש הודאה,
כי הבנה וידיעה שמשהו לא נכון נעשה היתה גם קודם.
לאחר שהוא אמר, חיזקתי אותו על כך שלקח אחריות
הוא ניקה יחד איתי ונגמר סיפור.
אני יכולה לערוב לך שהיתה פה למידה חשובה מאד
שאינה באה ממקום של פחד, בושה או נחיתות
אלא ממקום של כבוד לעצמך, לחברים שלך ולרכוש.
בעיני אחת הטעויות הגדולות של הדור הזה הוא בדיוק במקום הזה
של לשים גבול ברור מאד בין מה שמותר ומה שאסור.
ברוב הדברים אפשר לנהל דיאלוג ואנחנו גם עוסקים
הרבה מאד בתקשורת לא אלימה.,
במקום שנכנסת אלימות - אין דיאלוג. יש גבול ברור.
אחר כך אפשר לשוחח על זה.
גדולה כרגיל.......*
גילוש נפלאה,
סתם יום של חול...
יום עמל מרציף נמל עד ארובות חרושת,
יום בהיר מקצות העיר ועד מכרות נחושת,
יום של אושר עד דמעות
על לחי האמהות
המפזמות בגנים שירי חיבה.
גילוש
תרשי לי להתפלמס איתך?
הבסיס החינוכי שאני רואה ללקיחת אחריות והודאה באשמה, זה על בסיס של הבנה שנעשתה טעות מסיבה מוסרית ולא מתוך פחד של עונש.
זה נכון מאוד מה שאמרת, שברגע שיש יותר מה להפסיד יש סיבה טובה לקחת אחריות, וזאת הסיבה שיש חוק ודיני עונשים, אבל יש בעיה בתהליך הזה שצריך לאכוף את החוק (שוטרים, בתי משפט וכדומה), ולכן יש שמצפצפים על החוק מכיוון שיודעים שיש סיכוי נמוך שיתפשו.
ולכן כל כך חשובה העבודה הנהדרת שאת ומחנכים אחרים עושים, ואני כל כך שמח שיש מחנכים גדולים כמוך, שמלמדים את הדור הצעיר ערכו של מוסר מה הוא.
כל טוב
זאב
אחחחחח על הגננת!
ססססססססס...
הי גילה,
אשמה עוסקת במה שהיה פעם.
אחריות עוסקת במה שאנו מכוונים אליו בעתיד.
אשמה מנגנת על רגשות, על פחד, בושה, תלות, נחיתות וכו'.
אחריות אידיאלית שואפת ליצור סידרי עדיפויות,
ומיקוד באהבה, שותפות, חיבור, יוזמה, חריצות, אמון ועצמאות..
חשיבה אוטומטית של מה כן ומה לא - לא תמיד מדייקת.
במיוחד כשאנו מסונוורים מהאגו שלנו.
לילדים יש יכולת מדהימה להתחבר ללב אבל
יש להם גם יכולת מדהימה להיות ממוקדים רק בצרכים שלהם...
כך שחשיבה מתוך נקודת מבט רחבה יותר
על התוצאות העתידיות היא דרך יותר מדויקת
לפיתוח דיון על אחריות.
שאפו על החינוך הראוי
היי גילוש
סיפור מופלא ,
תובנה מחכימה,
אם עכשיו הייתי ילדה של גן,
הייתי רוצה להיות בגן שלך.
הסבלנות,והלמידה
נפלאה בעיניי.
שיהיה שבוע מהנה
בילי
בגן שלנו בשכונה ד בבאר שבע למדו אותנו רק להכחיש !!! (-:
לא משנה מה יהיו התוצאות ,,,,,,,
תודה עודד,
שמחה שנהנית.
שבוע קסום..
אודה ולא אבוש,
התקלת אותי.
לילדים לא אמרתי תפוח, אמרתי הפרי האסור,
הפרי היחיד שאלוהים לא הרשה להם. דסרנו על כך שמקובל לחשוב שזה היה תפוח כי התפוח הוא יפה כזה ועגול ומושלם. שאלתי אותם באיזה סיפור שהם מכירים השתמשו בתפוח והם אמרו שילגיה ודיברנו על למה.
איפה בתנך כתוב תפוח בהקשר של אדם וחווה?
ממש לא יודעת וממש גם אין לי חשק עכשיו לקחת משקפיים ולהתחיל לחפור בכתובים...
אז אודה ולא אבוש...
מה שכן, הידעת שהתפוח מופיע הרבה כפיתוי ליצר הרע אבל -
התיקון המוצע הוא תפוח בדבש.
אוריה, שאלה קשה את מעלה פה.
מה המשמעות שלי כמחנכת, האם אני בכלל
יכולה לעשות איזה שהוא שינוי משמעותי.
את יודעת מה החלטתי..
שאם אחשוב כל הזמן
על ה"אבל" הזה, לא אגיע לשום מקום.
אני בוחרת להאמין בטוב והשינוי
יכול להגיע גם מהילדים אל ההורים שלהם.
אנחנו עושים רק את
הכי טוב שאנחנו יכולים.
שבוע נפלא מקסימה שכמוך.
תודה מזי,
אקח זאת לתשומת ליבי
אני חושבת שכבר יש כמה גננות
שאני "גרה" להן במוח...
תודה שמעון
גם חינוך עושים
עם הרבה מאד אהבה.
יום אחד תגיעי
עד לגן שלי
ואני אחזיר אותך הביתה...:)
מחר יגיעו הנשיקות
למתוקים המדהימים
יש הרבה מאד גננות כמוני,
לפחות באזור שלי יש גננות מופלאות,
חכמות, מדהימות, מקסימות.
הבעיה היא במסרים ובהנחתות
של משרד החינוך על ציבור הגננות.
העבודה נהיית קשה, מתישה
ובלתי אפשרית מיום ליום ומשנה לשנה.
בהחלט גילי,
אני בודקת את עצמי
כל פעם מחדש, דרכם,
דרך ספורי התורה,
דרך תגובות בפוסט.
כל יום אני רוצה ללמוד
משהו חדש על עצמי
ואז הרווחתי בגדול :)
ככל שיש לנו יותר לאבד - אנחנו מוכנים יותר מהר לקחת אחריות.
אהבתי הסיפור
התובנה
ודרך ההעברה לילדים
אפרת*
שמחה שנהנית
ואני רואה שגם הכלב שלך
הקשיב יפה...:)
כל כך הרבה אנשים
עם בעיות קשב במפגש אחד?
הגן שלי הוא גן רגיל,
הם צריכים גן לבעלי
צרכים מיוחדים ולקויות קשב
תודה ג'וש,
שבוע קסום
הבטחה אני מקיימת, וואו, איזה כיף היה לי לו היית גננת שלי....*
פוסט יפה וחכם וכתוב נפלא.
אכן, כשמעצבים דמותם של ילדים כבר בגיל צעיר ביותר, הכל קל יותר בגיל ביה"ס,
ולאחר מכן, כבוגרים.
את עלית על הנקודה ומוכנה לטרוח ולהסביר להם בסבלנות אין קץ מה מותר ומה אסור , ושיש לקחת אחריות גם על מעשים רעים. כל הכבוד, גילוש ! יישר כוחך !! *
אני שמחה שעשית הפרדה
בין לקחת אחריות לבין לקחת אשמה.
מה נראה לך מהסיפור?
איך תבדיל בין זה לזה?
אני אומרת, אשמה מדגישה את מה לא לעשות,
אחריות מדגישה את מה כן לעשות....
חחחחחחחחחחחחחח
כל כך מתאים לו......
ככל שיש לנו יותר לאבד - אנחנו מוכנים יותר מהר לקחת אחריות.
אדם וחווה לא לקחו אחריות כי לא ידעו ולא הבינו את המחיר שהם עומדים לשלם בכך שהתפתו ליצר הרע ואלוהים לא טרח לומר להם, אולי כי לא רצה לטעת בהם את הרעיון.
לפי הסיפור הרי שגם הפיתוי היה אמור להתקיים
ללא הפיתוי לא היינו כאן ועכשיו
ובטח היה מה זה מצ''עמם..:-)
אך זה לא מונע מאיתנו ללמוד לקחת אחריות כפי שציינת
לכל דבר ובכל דבר..ובעצם לבדוק את התוצאה מתוך אותה אחריות.
שבוע נפלא.
המילה אַחֲרָיוּת היא מילה מדהימה - כמו כל השפה העברית:הי גילוש, היה מעניין ומרגש לקרוא. נזכרתי ומצרפת משהו מעניין שקראתי על המילה אחריות
ראשית היא מתחיל ב- א ומסתיימת ב- ת, והכוונה היא שכשמישהו לוקח אחריות, היא צריכה להיות כוללת מההתחלה ועד הסוף.
שנית, המילה אחריות היא מילה במשמעות מצטברת, כלומר :
א - הכוונה היא לאני , קודם כל אני צריך לקחת אחריות על עצמי.
אח - לאחר שלקחתי אחריות על עצמי אני יכול לקחת אחריות על אחי הכוונה למעגל הקרוב אלי.
אחר - השלב הבא הוא לקיחת אחריות על האחר - והכוונה היא לכל אדם.
אחרַי - ברגע שלקחתי אחריות על שלשת המעגלים הראשונים אני יכול להוביל אחרַי
אחריו - אמונה. יש כאלו שיגידו אלוeים, יש כאלו שיגידו הבריאה, אנרגיה קוסמית
ולבסוף – אחריות.
מה שעוד לומדים מהמילה המדהימה הזו היא שיש חשיבות לסדר :
אדם אינו יכול להיות אחראי על אחר לפני שהוא אחראי על עצמו
אני רוצה לבוא אליך לגן..
ממש גן עדן..................
את יודעת ,לפעמים לא כייף לדעת.
גילוש איזו גננת מקסימה את, חכמה ונבונה!!!
ועל הנחש חלמתי ססססססססססססססססס.....
בואי לראות!!!! פוסט אחרון
אנו מתקשרות דרך החלומות!!!
חיבוק עם כוכב!!!
שלך דליה באהבה רבה
הי גילוש,
עירנות ברוכה והקפדה ראויה.
אבל, שימי לב האם את קוראת לילדים
לקחת אחריות או
לקחת אשמה?
פוסט משגעעעעעעעעעעעעעע
אימצתי בחום
ישנם מי שסבורים ש"לקיחת אחריות" תפחית
מכבודם, משל אמרו: טעיתי...
אבוי..., טעיתי...
לא לחינם אמרו חז"ל: מודה ועוזב, ירוחם.
לקיחת אחריות, כהגדרתה, אינה אות קלון,
נהפך הוא !
אין צורך ברמה גבוהה של כנות ויושרה, בעצם
לקיחת אחריות. ממש לא!
לקיחת אחריות צריכה להיות מידת יסוד !!!
אוהבת את הסיפורים והתובנות אליהם את מגיעה.
אדם וחווה לא לקחו אחריות כי לא ידעו ולא הבינו את המחיר שהם עומדים לשלם בכך שהתפתו ליצר הרע ואלוהים לא טרח לומר להם.
אלוהים לא טרח לומר להם, כי הוא רצה שילמדו את השיעור, כי לפעמים אנחנו לומדים הכי טוב את הלקח לא בכך שאומרים לנו מה תהיה התוצאה, אלא בדרך הקשה והכואבת כשאנו חווים על בשרנו ומגיעם לתוצאה בעצמנו*
ואני חושב....
מה היה קורה אילו לא היה נחש
חחחחחחחחחחחחחחחח מדהימה אחת.
בטח שיש פיתוי הכול מותר וכמה שיותר חטאים יותר טוב
כוכב באהבה.
אם כל אחד היה לוקח אחריות על מעשיו הכל היה
נראה אחרת...
הכי קל לזרוק את האחריות על אחרים....
סיפור מצוין עם מוסר השכל לדרך....
חחחחחחח
לא. הוא היה עסוק בלפרק
איזה מיקרוגל
בחצר הגרוטאות :))
כמעט קראתי לזה
איך נולדות פרדיגמות
אבל מי היה נכנס
פיתוי מביא יותר קהל..
באמת צריך כבר להפגש.
תודה דבי,
ילדים הם תוצר של סביבה.
אם יגדלו בסביבה שמחפשת אשמים,
ילמדו להטיל אשמה.
אם יגדלו בסביבה המעודדת לקיחת אחריות
יהיו המנהיגים שאנחנו רוצים למדינה שלנו..:)
אהבתי וחייכתי,
כמה מתאים לך
גדולה כמו תמיד
איזה כייף אם אפשר היה להכריח אנשים גדולים לקחת אחריות
בכך שהיינו מתחילים לספור......
טוב שעל אנשים קטנים זה עובד בקלות רבה יותר
ואיזה כייף שניתנה לך הזכות לעצב אותם בעודם רכים..
:-)
סיפור נפלא
אהבתי את המסר , הכל ברור ומובן
הגבולות ידועים מראש , אין מקום לבאלגאן.....
מוזמנת לעבור ולהיות גננת כאן בסביבה ,
אור בקרוב צריך גן חדש......
שבת נפלאה לך
איציק,
תודה ושבת קסומה..:)
גילה את גננת לתפארת מערכת החינוך
וגם אצלנו הסיפורים שלך מעוררים מחשבה
לקיחת אחריות אחד הנושאים החשובים בכל גיל.
תודה.
אחריות - מילה יפה
ממש לא בטוחה שאנחנו הגדולים
היינו יושבים מולך ולסיפרה 1, 2....
היינו קמים.
ואת מי מחקים הילדים?
עצוב, עצוב לי אפילו לכתוב את זה.
פוסט מעולה
כוכב לשבת שלום
אהבתי
גננת נפלאה ומופלאה,
(-:...
תודה בועז,
אני חושבת שלרוב
אנחנו נעצרים באמצע התהליך
מהפחד להתחייב. כי לקחת אחריות
דורש לקחת מחוייבות לתוצאה.
"ככל שיש לנו יותר לאבד - אנחנו מוכנים יותר מהר לקחת אחריות. "
נפלא!
*
שבת שלום
איזה יופי!!!
לפתוח מיידית קורס חובה לפוליטיקאים
לחוקק חוק מנדטורי לכל החפצים שנעניק להם את האחריות על חיינו.
ו... רק את יכולה לנהל את הקורס.
מקסים אהבתי במיוחד!!!
*
y
היי גילה,
איזה גננת נהדרת את!
מעניין היה לקרוא כי כמו שאצל המבוגרים, יש כאלה שלוקחים על עצמם אחריות-יתר כדי להציל מצב כלשהו, כבר בגיל גן יש ילדים שגם הם כאלה.
*
גילוש... את אלופה...
הלוואי עלי גננת כזו לכל החיים :-)
אחריות בע"מ, זה מה שמשווקים לנו כבר דורות.
כמה יפה שילדים לומדים את זה בגן, מעלה תקווה שמשהו מזה ישאר לנצח...
כל הכבוד !
ערך מאד חשוב לקחת אחריות.
יפה וחינוכי,חבל שיש יותר ויותר מבוגרים שצריכים אחת כמו גילוש שתספור להם אחת שתיים שלוש
עד שיחליטו לקחת אחריות.אצל מבוגרים הספירה הזו צריכה לבוא מתוכם.
שבת נפלאה גילוש:-)
שבת שלום ל"גננת" ולכל האחרים/ות גמכן..
וכמה חבל שגדלנו ואין לנו גננות כאלו עכשיו
וכמה נחמד לקרוא סיפורי ילדות למבוגרים..
לא מסובכים-!-ברורים-!-יש טוב/רע/וגם גדר
לעניות דעתי ובמלוא הרצינות !..
תיעזרי בשלל המאיירים/ות שיש בקפה הזה..
ותתחילי ללקט את פרשות השבוע שלך מהגן
לסיפרון ילדים ומבוגרים שיהנו לקרוא אותם
יחדיו ! בשבתות וגם לפני השינה ! ולהיינות...
גילה יקרה
כתבת נפלא יקרה
כגננת היטבת להעביר את המסרים והערכים
לילדים, כל הכבוד לך,
הלוואי והגדולים (בעיקר מנהיגינו)
ילמדו מהקטנים לקחת אחריות.
שבת קסומה לך,
אשוב בצאת ה******
שרה
גילה!
איזה סיפור מופלא
אני בטוחה שילדים אלו
יזכרו טוב טוב מה זה לקחת אחריות
כוכב ענק
ככל שיש לנו יותר לאבד - אנחנו מוכנים יותר מהר לקחת אחריות
שתהיה לך שבת קסומה יקירה ==========אהבתי
לקיחת אחריות זו תרבות.
אם יש מצב שרק חלק מהחברה לוקח אחריות זו כבר תחילת הבעיה.
במדינה בה רוב הפוליטקאים באים ממסגרות מגוננות, מסגרות בהן כל "פשלה" מתבררת רק דרך ועדה,
למרות שאת האמת הפשוטה לא קשה לגלות ברוב המקרים ובעיקר לפני תחילת ההתפתלות.
קימת בעיה בסיסית, תרבות ה"חבר'ה", זה התחיל מהגדרת גניבה לטובת הנאת ה"חבר'ה" כסחיבה.
ונימשך ב"עשיה לביתו". פעם בשייח פוליטקאים מי זוכא ומי נישפט ונימצא אשם...אמר זלמן ארן ז"ל, שהיה שר החינוך..."ואני מעולם לא זוכתי"...אז היה ברור שזה מאחר ומעולם לא נחשד כיום היה וודאי זוכה למבטי חמלה על כך שלא היה בידו לשכור את אחד מכוכבי המישפט המתוחכמים.
מיכאן גם תרבות הקריצה, או השקר המוסכם שנקנה ברצון על ידי החברה כי כך מושג שקט או קידום אינטרס כל שהו של החברה או של פרט המנהיג, כאשר על האינטרס מי מחליט? בד"כ משהו/הי שמדבר בשפת "אנחנו".
אך זה השקט הנו רפש.
אז תחילה ניסו אותך, לראות אם תקני שקר קטן של אלה שגם ידעו שאת יודעת ת'אמת ועל כן גם לא יענשו ומיצד שני יקנו המשך חיוכי לשאר החבר'ה, העמידה על העיקרון על כן היתה חשובה, אומנם בקטנה אך רבת חשיבות ללמידת השעור. למידת השעור חשובה לא פחות מהמעשה שנעשה, לעתים אף יותר.
די לקרוא אות עתוני סוף שבוע זה, כאשר אתה מתברר שכבוד הנשיא לשעבר מר קצב שמשום מה פתיחת משפטו נדחה בכל פעם בגלל נמוק קלוש זה או אחר, הנו שותף לכאורה בעיסקות מקרקעין עם משפחת גבריאלי אשר מקור כספם נחקר עתה.
סיפור סיפור
אבל עם כזה מסר...
כמה פעמים בחיים
עשינו משהו שידענו שהוא אסור
ולא לקחנו בחשבון את המחיר...:)
*
גילוש
היום ממש ממש אהבתי לקרוא את הפוסט שלך... חכם בצורה בלתי רגילה ומעורר מחשבות עמוקות עד מאוד
תודה לך
עשית לי את השבת
טוב יותר מפרשת השבוע
את באמת גננת מופלאה
וגם אדם נהדר
שבת שלום ושבוע טוב
שלומי,
יש לי משפט חדש השבוע
והוא אומר ככה:
כל מה שהיה שייך לחדשות האתמול,
אנחנו עכשיו ממציאים את החדשות של מחר...
כלומר, אין לנו אפשרות לשנות אחרים, יש כאלה וכאלה
וכל אחד אחראי על ההתפתחות האישית שלו.
אנחנו יכולים רק לשנות בעצמנו וזה כמו אבן שנזרקתלנהר
ועושה עיגולים שמשפיעים על הסביבה...:)
תודה חומד על תגובתך
גילה יפה ומעניין.
נהנתי לקרוא.
גילה את מקסימה.
משחקים.
ילדים.
וחוכמת חיים.
כל דבר מהם שונה המרכיב בסופו של דבר, אחד.
אך אם הזכרת את אדם וחווה, אני יאתגר אותך, כולם מדברים על התפוח,
כך כולנו חונחנו, נכון? זה היה הפיתוי שגרם לגרוש לא? לקיחת אחריות? של מי???
שאלתי היא, היכן בדיוק כתוב בתנ"ך המילה, תפוח! (בהקשר כמובן של אדם וחווה)
יום יום ושבוע מצויין.
P A F
תודה חומד,
סביבה חינוכית.
מומלץ לשימוש גם בבית...:)
זה יפה שאת מלמדת את הילדים לקחת אחריות
אבל לצערנו הבעיה היא במבוגרים שלא יודעים
לקחת אחריות ומכאן הילדים לומדים וחבל
שבת נפלאה שתהיה לך
אני בטוח הייתי משתעממת,
כמו שכתבתי - היה להם הכל
ולא היה להם כלום. חיים של שיממון
מחשבתי ותעסוקתי...:)
הם התחילו בצמיחה רק אחרי
שהועפו מגן העדן...*
גילה...לדעתי עליך להעביר שיעור למורות וגננות אחרות ...את מדהימה בפשטות שלך
להעביר חומר לימודי על החיים
אשוב עם כוכב
מזי
גילוש יקירה
כמה יפה
כוכב
באהבה
כנראה שלא..
אני באמת חושבת כמוך,
שיש יותר מדי אגו בממשלה
ופחות מדי לקיחת אחריות.
ראה ערך מערכת החינוך...:)
תודה יהודית
אני מאמינה שכל אחד יכול.
פשוט לצאת מנקודת מוצא
של סביבה עם ערכים
ולא של הקניית ידע... (אגו)..
גילגוש -
אוי כמה צחקתי
איך את מחזירה אותי כל פעם לאחור
עם סיפורי הגן שלך
אין אין אין כמו ילדים
הם מדהימים
אהבתי ככ את הפוסט
ועכשיו שבתי מצעידה...
כמעט כמעט הגעתי עד לגן שלך
אבל נעצרתי ב....רכבת :)
ועשיתי דרכי בחזרה....
שבת טובה
ונשיקה על האף לכל ילדון וילדון
צריך לשכפל אותך,,,שירבו גננות כמוך
כוכב
נפלא!
כתוב מעניין. מעורר מחשבה ובדיקה עצמית.
איזו דרך מרתקת ללמוד את עצמנו.
נהנתי מהסיפור
*
הייתי מביא את כל המנהיגים שלנו
לשבת אצלך בריכוז
אוליי הסבר מאלף כמו שלך
והבנה שיש להם הרבה לאבד להם וגם לנו
היה גורם להם לקחת אחריות
את כותבת נהדר, וכיף לקרוא וללמוד ממך
גילה
איזו דרך מקסימה
להעביר את החומר
הזה.....................
פשוט כייף להיות
ילדה בגן שלך...............
ד.אגב
במקרה הילד
ההוא זה אותו
האחד שמכירה????
גילוש יקירה,
כל פעם את מעוררת בי השראה!
אז ככה- אחד הדברים שאנשים הכי לא אוהבים בחיים - זה להיות אחראיים על משהו/מישהו.
אנחנו אחראים רק כשיש משהו בסיכון ( כמו לבוא לעבודה בזמן , כי מה יקרה אם לא..) וכדו' .
איזו מדהימה את שיצרת את בסיס ההבנה של הילדים לזה !!
חוצמזה- כתבת בהודעה משהו על פיתוי - ואני חשבתי, לתומי, שהושפעת ממני...
מתגעגעת אליך
גילוש,
שיעור נפלא על לקיחת אחריות.
מאמינה שתלמידיך לא ישכחו אותו.
ויזכרו אתו ברגעים הנחוצים.
תודה על הסיפור והשיתוף
כולנו יכולים ללמוד ממנו
מעניין....
*
זה סיפור של אחריות
כמו תמיד - חשוב ומעניין
המסר נכון מאד
ככל שיש לנו יותר לאבד - כך אנחנו יותר
לוקחים אחריות
סיפור חמוד
לשבת בבוקר
ועוד עם מסקנות
היי גילה,
סיפור עם הרבה מוסר השכל בתוכו...
אהבתי:)
לקיחת אחריות היה אקט שמונע מהרבה טעמים - בגרות, כנות, אישיות פתוחה, רצון לשינוי, פתיחות...
לא כולם ניחנו בתכונות הללו יחד, אישית הכרתי מביני שני המינים כאלו אשר לא יכלו לשאת על גבם אפילו תכונה בודדת מאחר והיה להם כבד מידי על הגב...
גם לומר "טעיתי" או "סליחה" היא לקיחת אחריות בוגרת, אך מאחר ופתיחות מעין זו היא בעיני אנשים מסויימים "מכה לאגו" הנפוח שלהם, מן הסתם לא יטלו אחריות אישית , אלא יעדיפו "להפיל את התיק" על כל העולם ואשתו - כי הם הלא תמיד "בצד הצודק"...
איזו דרך יפה את מוצאת כל פעם להסביר וללמד את הילדים בגן שלך
אילו שלי עדיין היו בגיל הגן- אליך הייתי שולחת אותן-ללא ספק!!!
לקחת אחריות
אם במדינה שלנו היו כמה אנשים שבאמת היו לוקחים אחריות
אולי המדינה שלנו הייתה ניראת אחרת.
אבל סביר להניח שאת לא היית הגננת שלהם
גילוש אהובה
את גננת חכמה מאוד. היטבת לספר, היטבת לחנך, היטבת עוד יותר להפנים להם ערכים. נהנתי מהכתיבה ואשוב מתוקה. בינתיים קבלי ממני נשיקה על הבוקר