למען הסר ספק, זה קורה כל השנה ולא רק בחופשות בהן בתי הספר סגורים.
הצעירים האלה מתאספים במקום מסויים או מסתובבים ברחובות, מעשנים סיגריות ונרגילה, שותים אלכוהול, מלכלכים את הסביבה בפסולת אותה הם משליכים, מחבלים ברכוש ציבורי, כמו ספסלים,צמחיה, גנים ציבוריים ואפילו ברכוש פרטי, כמו מכוניות החונות בצד הדרך, חלונות ראווה של חנויות ועוד. הם מקימים רעש המפריע לדיירים את מנוחתם.
מידי פעם ניתן להבחין בילדים האלה מתעמתים עם המשטרה, המגיעה למקום בעקבות תלונות שכנים הגרים במקום. אפילו המשטרה אינה מהווה הרתעה בשבילם, והם אינם מהססים לקלל ולהעליב את השוטרים, ואפילו להתעמת איתם פיזית. ארועים כאלה מסתיימים לעיתים בעיקובם לתחנת המשטרה, אבל אין לזה משמעות רבה. החוקים ובתי המשפט במדינת ישראל אינם מהווים תשובה לבעיה. הם רחמנים מידי. יד קשה יותר של החוק הייתה מהווה פתרון הולם לסימפטום של הבעיה, וגורמת להרתעה.
הואנדליזם הוא תוצאה של אלימות פנימית, אי התחשבות בזולת, חוסר בתכנים בחיים ועוד. אלה נובעים מחוסר חינוך בבית, מכך שההורים עסוקים מידי בעינייניהם ואינם מקדישים זמן לילדיהם. ההורים של ילדים אלה מאפשרים לרחוב להיות המחנך והמדריך. כידוע, השפעת הרחוב מובילה לדברים הנ"ל ולפשע.
אני מניח שחלק מהנערים האלה לא ילכו לבית הספר לאחר בילוי כזה בלילה, המסתיים לעיתים בשעה ארבע בבוקר. ואם כן הולכים לבית הספר, מה ישיגו בו כאשר הם עייפים לאחר שלא ישנו בלילה ומוחם רווי באלכוהול ורעלי הסיגריות?
ואני שואל: היכן ההורים של צעירים אלה? כיצד הם מאפשרים להם להסתובב ברחובות כל הלילה ולא דורשים מהם להיות בבית בשעות אלה, כפי שהיה מקובל בעבר. איזה עתיד יהיה לנערים האלה? למה הם מכווונים?
התשובות אינן משמחות. אין ספק שהתופעה היא תוצאה של הזנחת ההורים את הילדים. ההורים שקועים מידי בנושאים אחרים, חומריים יותר אני מניח, ולא בחינוך והקניית ערכים לילדים. התוצאה הבלתי נמנעת של המצב הזה היא שגדל כאן נוער זבל, ללא ערכים, ללא אהבת מולדת, נוער אלים אגואיסט וחומרני שחלק גדול ממנו בוודאי שיפנה לפשע.
ונוער זה אמור להיות העתיד של המדינה...
ו |