הימים שבין לבין
בשנים האחרונות השתדלתי להיות רגע בתוך ליבי עם כולם - ולדלג על שלי.
מה בין אובדן לנטישה?
קשה לכעוס על המתים, על זה שהלכו בלי לאמר שלום. הזמן מערפל את הזכרון ומעצים את הגעגוע
למה שהיה ומה שלא.
אז אני פשוט מרשה לזה להיות, להרגיש, לכאוב ולדעת שמחר יהיה טוב יותר - כי זה מא שאני בוחרת
פוסטים פופולאריים
-
חיבור המחשבה והרגש
20/11/09 | 611 צפיות
-
בודהה-בר 2
28/10/09 | 1676 צפיות
-
גאות ושפל
30/11/09 | 703 צפיות
-
מעברים-4
19/2/09 | 755 צפיות
-
תכולת דירה למכירה
28/4/19 | 676 צפיות
-
המקום הבטוח
24/8/08 | 997 צפיות
פוסטים אחרונים
- תכולת דירה למכירה 28/4/19
- הצעה מענינת (?) 18/1/19
- מורה נבוכים 17/9/18
- דייטים בגיל השלישי 5/6/15
- דייטים בגיל השלישי 17/5/15
- דייטים בגיל השלישי 2/3/15
אהבה בת עשרים
אהבה בת עשרים
ממגירות השידה וגם בחרתי לעשות זאת בצורה שיטתית לשם שינוי, במקום להזיז מפה לשם ולהחליט בקוצר רוח שזה לא המקום הנכון לחפש. אז התחלתי להוציא דברים אחד אחד, ולבחון את המסמכים בקפידה כדי למצוא את האחד אותו אני מחפשת. בין הדברים שהוצאתי היה תיק פלסטיק כחול, כזה כמו שמקבלים במשרד נסיעות. פתחתי אותו ומצאתי שם חבילה של מכתבים – מכתבי אהבה שקיבלתי לפני הרבה שנים. את חלקם זיהיתי מיד, אלה היו במעטפות דואר אוויר ולפי כתב היד. מרבית המכתבים היו מאותו אחד, שאהבתי אהבה עזה. גבר חכם, חזק, רגיש, ובעל קסם אישי נדיר, ממנו למדתי שאין אדם שאין בו משהו מיוחד. אולם הוא ואני, זה לא היה בקלפים שנשאר יחד. קראתי את המכתבים אחד אחד, וכל אחד מהם החזיר אותי לאותה תקופה שהיתה מן היפות והסוערות בחיי. זה מופלא איך כמה מילים מעבירות אותך כהרף עין לזמן אחר ומקום אחר – לחיים אחרים... היו שם גם שני מכתבים מסרג'יו. זיהיתי מיד את כתב ידו המושלם כמעט. סרג'יו היה איש עסקים איטלקי שנהג לבוא לארץ מידי כמה חדשים. הכרתי אותו כאשר הצטרפתי לבוס שלי לארוחת צהרים עסקית בה הייתי אמורה לרשום תוכן השיחה בראשי פרקים. מאוחר יותר הוא התקשר למשרד, אמר לי שהוא ישמח מאוד אם אסכים להצטרף אליו לארוחת ערב למחרת. הוא היה גבוה, נאה מאוד, לבוש באלגנטיות, חזותו אומרת איש העולם הגדול ומבוגר ממני. למען האמת התרגשתי מאוד, אבל גם התלבטתי אם מבחינת האתיקה המקצועית זה יהיה בסדר . בחרתי להענות להזמנתו. הוא לקח אותי לאחת המסעדות הכי אקסלוסיביות בעיר באותה תקופה. שמעתי עליה אבל יכלתי רק לפנטז על ארוחה שם. סרג'יו היה מחזר מהסרטים, בא לקחת אותי וזר פרחים קטן בידו, פותח דלת המכונית, מזיז את הכיסא במסעדה- ג'נטלמן למופת.
החברות שלי הוריקו מרוב קינאה, ביחוד כאשר סיפרתי להן, שהמזכירה שלו נוהגת לצלצל אלי מאיטליה כמה ימים לפני הגעתו לארץ ושואלת אותי "מר אנטוניני מבקש לדעת אם תהיי פנויה להיפגש אתו לארוחת ערב ביום רביעי..." הייתי בעננים... הרומן הזה נמשך כמה חדשים עד שבעצם הבנתי שמה שאני אוהבת זה לא את סרג'יו אלא את גינוני הטקס , את סוג החיזור הזה שלא הכרתי וגם את השפע שהרעיף עלי – בעיקר שפע של תשומת לב.
שלושת המכתבים האחרונים היו הפתעה גמורה. באותה תקופה חזרתי ארצה לאחר שנה וחצי בחו"ל. לא כל כך ידעתי מה אני רוצה לעשות, איפה אני אגור ועוד נושאים של השרדות. החברים סיפרו לי מה קורה, רכילות אחרונה וכו' ואמרו לי בין היתר, שיש תכנית חצות בגלי צה"ל – שבה אפשר להתארח ובני זוג פוטנציאליים מתקשרים למתארח/ת. זה נשמע מעניין. צלצלתי לגלי צה"ל וביקשתי להתארח בתכנית. הזמינו אותי לראיון והוחלט לשבץ אותי באחת מהתכניות. באותו ערב הגעתי לאולפנים, הייתי מאוד נרגשת, מעולם לא התארחתי בתכנית רדיו. השידור החל. לאחר מטלפן אחד או שניים שעלו לשידור, הרגשתי נינוחה יותר והשיחה זרמה לה בצורה טבעית ונעימה.
בסוף התכנית הייתי צריכה לבחור באחד המתקשרים ולצאת אתו לארוחת ערב על חשבון גלי צה"ל. בחרתי את בני. יצאנו פעם אחת אבל לא היה המשך.
קיבלתי הרבה מכתבים מכאלה שלא עלו לשידור ורצו ליצור אתי קשר. המכתבים נשלחו לגלי-צה"ל והם העבירו אותם אלי.
בין המכתבים האלה היה אחד מבחור בשם אבי. הוא כתב לי שהוא משרת באחד הבסיסים בסיני, עומד להשתחרר בקרוב, שמע את התכנית ברדיו והחליט שאני נערת חלומותיו. כתב שהוא אמנם צעיר ממני בעשר שנים, אבל הוא בוגר מאוד, גבוה, נאה, מאוד פופולרי אצל בנות המין היפה, אך משום מה לא מוצא הרבה במשותף עם נערות בנות גילו. והנה, הוא ממשיך, כאשר שמע אותי, ברדיו החליט שאחת כזו הוא רוצה...כאשר הוא מפליג במחמאות – שאפילו במרחק של זמן ריגשו אותי שוב...
במכתב השני הוא כותב על הפגישה שלנו, שהנושא העיקרי בה היה פער השנים בינינו – אבי כתב שהוא לא מבין מדוע אני עושה ענין מ "כמה שנים מחורבנות" כדבריו. הוא גם מרגיש שהוא מצא חן בעיני (מה שהיה אמת).
זכרתי שהוא באמת היה בחור מרשים, גבוה נאה ולמרות גילו הצעיר בטוח בעצמו אם כי מתוסכל מהעובדה שאני מתעקשת כל כך על ענין הגיל.
המכתב הזה הזכיר לי גם שהייתי אז נעולה על זה שהגבר צריך להיות מבוגר מהאשה לפחות ב-5 שנים. גבר צעיר ממני ועוד בפער כזה, היה בעיני משהו שלא בא בחשבון.
המכתב השלישי היה נסיון שכנוע אחרון, ובקשה מצדו פשוט לתת לזה צ'אנס, מה יש לך להפסיד? שאל. אבי כתב מכתב ארוך ונרגש, אמר גם שמעולם לא "חשף" את עצמו כך בפני בחורה וגם הוסיף:
"נ.ב. מצ"ב תוצאה של "רגע של מוזה" ובכלל לא איכפת לי אם תקראי לי ילד. סה"כ את הגורם לא? את."
"אל חיי פרצת כקרן זוהר מפיצה אור וחום. מפיגה קדרות ונוחם וכולך קריאה לדרור.
בהבל פה חיוך תמים הארת חולות ומחשכים בניד גוו אחד מבטיח הערת חלקת חיים שוקטים.
בכל מבע, תנועה או זיע את היית הנעורים [כל אשר אבד נשכח בי את השבת אל החיים.
הותרת אותי חשוף לרוח בלי מחסה בו להסתתר ואחר טרקת הדלת וחושך השתרר"
ובאמת לסיום 2 דברים: א) נסי לא להשתנות בשנים הקרובות למרות הכל. ב) יכולתי לאהוב אותך.
הנחתי את המכתב וניסיתי להיזכר באפיזודה. זה קרה לפני הרבה שנים וחלקים מהאירוע נמחקו מזיכרוני. מה שהיה מעניין ששמרתי את המכתבים האלה וגם , איני יודעת אם זה משהו ששמתי לב אליו אז, אבל הבחור היה באמת בוגר לגילו, אמיץ דיו כדי לחשוף את רגשותיו ולתאר את תחושותיו ללא כחל וסרק . (משהו שאני מאוד מעריכה ומכבדת, היום יותר מאי פעם.) מה שעלה לי לפתע היה - מעניין איפה הוא היום...מה הוא עושה ומשהו פרוע כמו הייתי רוצה לפגוש אותו- להעלות אותו מן האוב...
טוב, אז קודם כל מה עושים? העובדה שהמכתבים האלה צצו פתאום אחרי כל השנים האלה היתה מעניינת. ללכת לחפש מישהו שלא הייתי בקשר אתו כל כך הרבה זמן, כאשר איני יודעת שום דבר עליו, נראה הזוי משהו. אבל בשבילי, לעיתים מה שיותר הזוי יותר מעניין. ועדיין לא דיברנו שאם אצליח לאתר אותו מה אני אומר, והאם הוא בכלל ירצה לדבר אתי. אבל נעבור את הגשר כאשר נגיע אליו.
הסיום יכול לבוא בכמה גירסאות: אחת- מחפשת קצה חוט כדי לאתר אותו, לא מצליחה ומחליטה להניח לזה כי בעצם כל הרעיון ממש לא לענין...
שניה – עושה מאמצים למצוא אותו ולבסוף מצליחה – למצוא מספר טלפון. מצלצלת, מציגה את עצמי, מזכירה לו את הסיטואציה. הוא זוכר במעורפל שואל למה טרחתי לחפש אותו ומה אני רוצה בעצם...כאשר אני מספרת לו את השתלשלות הענינים הוא אומר תודה, שמחמיא לו שחיפשתי אותו אבל, לא תודה.
שלישית –מצליחה לאתר אותו, הבחור המום מהעובדה שטרחתי ומצאתי אותו אחרי כל כך הרבה שנים, זוכר טוב מאוד, מספר שלקח לו זמן להתגבר על הסיפור, והוא ישמח מאוד לפגוש אותי... |
תגובות אחרונות
-
barir
בתגובה על דקה של רוגע
-
alxm
בתגובה על דייטים בגיל השלישי
-
~גאיה~
בתגובה על דייטים בגיל השלישי
-
barzvi12
בתגובה על אני וצ'יקה
-
ריינה63
בתגובה על צ'יקה ואני
-
alxm
בתגובה על האשה שיודעת
תגובות (30)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
זה סיפור עם טעם של עוד...
Miss U
תודה..מאוד אהבתי את הסיפור.
את כותבת מעניין ומלא רגש.
העובדה שיש דעות שונות ומגוונות לאנשים עושות את העולם מקום מופלא.
לענין התיירים, הספינות, והנמלים ובעיקר החוויות. חלק מיצירת החוויות הוא, לטעמי, ללכת לבדוק "מה היה אילו?..." יש סיכוי שהמציאות תטפח על פניך ולא תמצא שם את אשר אבד- כדבריך-אבל יש גם סיכוי שתתוסף לך עוד תמונה, צבעונית מאוד לאלבום- אם לא מעבר לזה...
אליענה
אין הדמיון יכול להמציא סיפור כפי שידעו החיים לספר .
כל סיפורייך לקוחים מחיים מרתקים .
סיפורים ממסעותיך במים הסוערים והשוצפים של אוקיאנוס החיים שידעת ולא חששת לחתור במשוטי סירתך .
נראה לי שאצלך כל המסע הזה היה כעין איסוף של עוד חוויה עד לחנייה הבאה ...
תייר אמנם תמיד נהנה מהכנסת אורחים ורשמים חדשים ומרגשים אך לעולם לא יקבל אזרחות קבע באחד הנמלים .
כאשר הספן התייר עייף משהו מכל מסעותיו ומביט באלבום התמונות שאסף לפעמים יגלה שפיספס דבר מה באיזו תחנה .
ואם ירצה לשוב על עקבותיו לאותו נמל לא בטוח שימצא שם את אשר אבד .
*
שלמה
תודה על הפירגון, זו גם התחושה שלי במקרה זה. נראה מה ילד יום...
פוסט מקסים. ממש רצועה מהחיים. (לכולם יש עניינים לא סגורים כאלה לדעתי) לכי על זה. לפעמים צריך לסגור נישות בחיים, אולי בגלל זה כל העניין עלה. מחכה לעדכונים :)
היי סשה (איזה שם יפה)
יש רבים אשר חושבים שמה שקרה בעבר צריך להשאר שם. ולפעמים זה נכון. אך יש מקרים שהעבר צץ מ"שום מקום" ויש רצון לבדוק מה אם...
כן, יש בהחלט אפשרות שהאמת תטפח לך בפנים (וכבר קרה לי..) אבל אני, מוכנה לקחת את הסיכון כי אני יודעת שלא אסלח לעצמי על שלא ניסיתי.
אז בסוף, כמו תמיד, הבחירה היא שלנו. תודה על השיתוף
הי יקירה
טוב לחזור לפוסט שכזה
יש לי גם קופסה שכזאת שגרים בה מכתבי אהבה, רומנים, קשרים שמוצו ולא מוצו, מילים, הזדמנויות, סודות, ובעיקר מה שלא נכתב בין השורות ואני אוהבת מדי פעם לחטט ולקרוא.
היום זה כבר יותר כמו קובץ סיפורים, שבמקרה הם גם שלי... רובם ככולם מונחים מאחוריי, אם כי השאלות תמיד שם - מה אם ולולא...
אבל לעניינך: אני חושבת שהדברים "נופלים" לידינו, כי הם באים להעלות תהייה ולהסיר ספק ואם יש ספק אז אין ספק.. מכירה את זה?
לנסות לבדוק את מה שהיה או לא היה שם הופך להיות חובה בשניה שההתרגשות (קראו לזה כאן הסקרנות) נולדת.
כמה מורכב ככה פשוט. העבר לא נועד תמיד להישאר בעבר. לפעמים הוא צריך עזרה להיסגר.
לגמרי מבינה ללבך ולהגיד שזכרונות מקומם בבוידעם זה לפחד (במילים אחרות) או פשוט להיות מבוגר מדי - רציונלי ושחוק.
הזכרונות חיים בנו תמיד ואם הם לא רוצים לישון צריך לקום ולבדוק למה.
בהצלחה ותעדכני אם יהיה חדש.
נ.ב. יכול גם להיות, שהמציאה באה לבחון את עמידותך לפנטזיונריות-יתר... לי זה קרה לא פעם עד שהתחשלתי כנגד סיפורי האשלייה והפסקתי לתת לזה יד. אבל כל אחד והשיעור שלו.
תודה דנה, צודקת בדברייך. זה כמו אותו איש בא בימים שנשאל אם יש משהו בחייך שהוא מצטער עליו, והוא ענה כן, על כל הצ'אנסים שלא לקחתי.
וכמו המילים בשירו של טום ג'ונס:
Life's like a candy on a shelf,
you want to try so help yourself
את כותבת כל כך מרגש ויפה, קראתי בשקיקה.
ואני חושבת שזה לא משנה מה נגיד לך לעשות, הלב שלך כבר החליט...
אם שיתפת אותנו, אז בטח תוכלי לשתף גם אותו.
בהצלחה, גם אם הסוף יהיה לא כמו שחלמת*
גם אני אפרת, מכורה לסיפורים עם "הפי אנד"...לפי מה שזכור לי הוא מאוד מצא חן בעיני אבל אני הייתי תקועה בענין פער הגילים...
אהבתי הסיפור
תזכירי לי לספר איך איתרתי
ו..
שלך אפרת***
אוהבת את המרגשים האלה.. נשארתי ילדה..
ולא כתבת מה הרגשת כלפיו אז.
כאן טמונה התשובה
אכן, והסיבה מדוע משהו צץ אחרי כל השנים האלה פתאום -זו אניגמה...
תודה.
יש אהבות ישנות הממומשות לאחר שנים רבות... *
יפה כתבת : )
סקרנות?
אז למה היא מתעוררת דווקא עכשיו?
בשביל המודעות שלך נראה לי שכדאי לך לנסות להבין.
ובכל מקרה, מאחלת לך למצוא את מה שחסר.
סיפור יפה
ונותר בזכרון
רענן ומגרה
ומה לחזור לעבר?
עדיף להשאירו כך.
אהבה זו אהבה זו אהבה.
תודה.
יש דברים שצצים לנו עם הגיל בזכרונות אליענה,
משהו שלא היה אמור להתרחש כנראה גם לא התרחש,
וזכרון הוא זכרון
תמיד נשאר רענן כאילו שזה קרה רק אתמול
גם אני בדעה שגם אם תמצאי אותו סביר להניח שהוא אינו פנוי, ומה שהתאים אז לכם אולי נתת לזה לחלוף
יתכן ולא יתאים לכם עכשיו,
להתרפק תמיד זה נחמד
ומה תגידי על כך שלפני כמה ימים אני קיבלתי וידוי של האהבה כלפי אחרי 38 שנה שלא ידעתי עליה בכלל, בכל מקרה מבחינתי?
:))
אעלה על כך פוסט ואת מוזמנת לבקר,
הכתיבה שלך נהדרת, רגשית , אמיתית ואני מתחברת אליה כי היא גם מאוד סינטימנטלית
לפעמים עדיף-
להעלות באוב
ואח"כ לכאוב
מלחשוש, לתהות
ולנצח לבכות... אולי?
לפעמים זו הסקרנות שאכזבה את החתול?
אולי, מי יודע?
לדעתי אל תצרי קשר מחדש.
כי הזכרונות מספיק יפים.
אהבתי את הסיפור.
*
סיפור יפה. ומרגש.
ואולי נכון להשאיר אותו כאן?
כי מה שהיה קים בזמן מסוים, אולי שם הזמן שלו.
ללכת אחורה?
לנסות לשנות, לתקן את הבחירות של העבר?
למה, בעצם?