ואז בלילה כשהוא התקשה להירדם וקרא לי שארדים הוא אמר:"....אבל אמא, איך אני אוהב אותו כשהמטרה שלו היא לקחת אותך ממני....." ואני חיבקתי. ושתקתי לרגע. ודיברתי בלחש אהבה, זו העצומה, האינסופית שאינה מבחירה- הפשוטה הבסיסית שאינה תלויה בדבר. והמשכתי לחבק עד שנרדם בחיוך של שקט....ורק אז דמעה אחת השתחררה מתוך תוכי מותירה שובל רטוב על לחי וצואר, שובל ילד , יקר מכל, המשלם מחיר טעויות שאינן שלו, נתיבו של חוסר אונים.

לילה טוב.