כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    רעש לבן

    כיכר מלכי ישראל, 4 בנובמבר ‎1995

    5 תגובות   יום שבת, 8/11/08, 21:43

     

     

    מתוך אתר כנסת ישראל: הרשו לי לומר, אני גם מתרגש...

     

    --

     

    הייתי בת 11 ועד אותו ערב, כשדיברו איתי על שלום, חשבתי על יונים ועלים של זית ומעולם לא על המחיר והקורבנות הכואבים שהוא תובע, מעולם לא על הניסיונות, הקשיים והכישלונות שבעשייתו.

     

    אחר כך היו הפיגועים באוטובוסים, בבתי הקפה והמסעדות, חלקם קרוב לבית, חלקם בקצה השני של המדינה, אבל לא משנה איפה – אחרי כל פיצוץ זה הפך יותר ויותר ברור שהחיים כאן, כמו שחיינו אותם אז וכמו שאנחנו חיים אותם היום הם חיים על זמן שאול.

     

    וזה בלתי נתפס, לראות את כל האנשים האלו בכיכר, רוצים שלום, את כל האנשים שחיים מעבר לגבולות המדינה הזו ושותפים לחזון הזה ולדעת כמה עמוק השינוי שצריך להתחולל בכל כך הרבה חזיתות בכדי שזה יקרה.

     

    אתמול מישהו שאל אותי מה דעתי על הנשיא החדש של ארה"ב ואמרתי – ערבי. יש בי צד שלא מאמין שיש לנו פרטנרים לשלום, יש בי צד שמתבייש באובדן האמון, יש בי צד שרוצה לראות בהם את הטוב והאנושיות, שרוצה לראות בנו את אותן תכונות וצד שמפחד.

    דרג את התוכן:

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/12/08 22:22:
      יולי ? בלתי החלטי*
        10/11/08 20:03:
      אני בעד...
        10/11/08 18:27:

       

       

      זו המסקנה היחידה :

      ואם נדע לאהוב

      נגלה מרחבים

      את הזמן ואת השמש

      ואת ים הכוכבים.

       

      (זק ברל , תרגם יעקב שבתאי )

        9/11/08 16:33:
      תודה לך.
        9/11/08 10:34:


      השינוי , הפחד, האוטופיזם הזה , הכל מכיל את המהות הלאומית שלנו , כולם ניזונים מחרדה ,

      השאלה היא איך באמת מתמודדים איתה , כי גם לפגוע במישהו אחר לא גובר על הטראומה של שני הצדדים

      רק מגביר אותה יותר .

       

      מילים שבאות מהלב ישר ללב של מישהו אחר , מתוך מקום אמיתי וכנה של אכזבה אמיתית והחוסר יכולת

      לראות את הישנוי , רק ימים יגידו לאן השינויים יקחו אותנו, לאובמה בתור נשיא שחור ראשון יש בעיות קודמות , וזה לשמור על התחת שלו , כי יש באמריקה מספיק קיצונים מטורפים וגזענים שירצו להוריד אותו מקו החיים,

      כך שהכל צריך לקחת בתוך פרופורציות , אולי אובמה יהיה עסוק בלהיזהר ולשמור על הפה שלו ולא להיות יותר מדי נועז ונחוש, כי זה עלול להביא לחיסולו , כך שפעולות פוליטיות צפויות להיות , דו קיום זו השאלה המרכזית והיסודית שצריכה לקבל מענה מתוך התרבות וההווי ההישראלי , המדינה כבר משוסעת ברגע שמפלגות עם אופי דתי נמצאות בממשלה שלנו , יש לנו עוד לפני הפיגועים ואובמה את המטרות הראשונות וזה ביטחון פנים,

      יש לנו מתנחלים מטורפים שרוצים להתנתק מאיתנו , רוצים להיות מדינה משל עצמה , זה משבר אמיתי , והוא מתחיל עוד לפני הכל , כנראה שרצח רבין היה הסימן הכי בולט למשבר הזהות הלאומית והאישית של כל אחד ,

      שם בטרגדיה הלאומית הזו , כל אחד בחר צד וראה את העתיד כמעין מקום שבו הזמן להילחם על שלך אפילו בכוח מתחיל מהרגע הזה , אבל למעשה שכחנו את כל הרבנים שהטילו מאגיה שחורה על רבין "פולסה דה נורה" אם זה עבד או לא עבד זה לא השאלה , השאלה היא למה שיהודים יתפללו למותו של יהודי אחר , רבין ראה קדימה יותר ממה שפוליטקאי ממוצע יכל לחזות בראשו המושחת , ומותו מעבר לסימבוליקה ההיסטורית שבזמן הזה המחיר של מותו היה אמור לעורר ולגרום להתפכחות רק הוסיף להתדרדרות הפוליטית והמוסרית של החברה ההישראלית .

       

      הטקסט שלך הקצר הזה טומן בתוכו דיון חשוב על העתיד שאנחנו רוצים לדורות שיבואו ומה השינוי שאנחנו צריכים לעשות , הטקסט שלך מעורר גם רגשות מעורבים על היחס שביננו לבין האחר , זה מעורר הרבה מחשבות , ואני מקווה שאולי מסקנות יותר חיוביות .

       

      תודה יולי שהעלת את התהיות והרגשות והתחושות שנלוות ליום הזה ובכלל למציאות שלנו .

       

      שלך,

       

      אורן.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      _yuli_
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין