כשהייתי בכיתה י"ב למדתי קולנוע בעירוני א'. לקראת סוף השנה ערכנו הקרנות. הסרט שלי היה הקצר ביותר. 3 וחצי דקות. באמת התרגשתי, אפילו הייתי לחוץ. היה לי חשוב שהסרט שלי יוקרן. מתוח ביותר נכנסתי לאולם הסינמטק, והחלו ההקרנות. סרט אחר סרט אחר סרט. עד שסוף סוף הגיע תור הסרט שלי להיות מוקרן. אושר גדול הציף אותי. אושר מהול במתח. הדקה הראשונה חלפה וגם השנייה. בשלישית באמצע הסרט שכאמור היה הסרט הקצר ביותר - המקרן שבק חיים.

8 שנים אחרי זה. סרט הגמר שלי בבית ברל עמד להיות מוקרן בסינמטק בהקרנות סוף הלימודים. הסרט "כדור" שזכה עד אז בפסטיבל ירושליים בדיוק החל בסבב הפסטיבלים שלו והועבר אחר כבוד לפרינט של פילם 35 מ"מ. זו היתה הקרנת הבכורה של הפרינט. הסרט שלי שצולם בווידאו סוף סוף מוקרן בפילם. זה עלה לי המון כסף וזה היה אמור להיות שווה את זה. מסיבות טכניות ופוליטיות הסרט הוקרן אחרון. זה היה מבאס, אבל לא מבאס כמו העובדה שבמהלך ההקרנת הפילם, ריצד על המסך גם מקרן הווידאו - הפעם הוא עבד. מישהו שכח לכבות את מקרן הוידאו ועד סוף הסרט התקלה לא תוקנה.

והיום הוקרן סרט שצילמתי כצלם במסגרת פרויקט 48 שעות. בעשיית הסרט הושקע מאמץ ויזואלי רב. התוצאה יצאה מוקפדת ביותר. בדרך כלל אני מקפיד לבצע בדיקות למקרן לפני ההקרנה. הפעם בגלל גודל הפרויקט ( 46 סרטים) לא התאפשר לי. ההקרנה החלה. הסרט שלנו שהיה אמור להיות ראשון הוקרן אחרון. וכך ישבתי כוסס ציפורניים - רואה סרט אחר סרט אחר סרט ממתין בצפייה דרוכה לתחילת הסרט שלנו. ואז הוא התחיל. המתח התחלף במעוקה קלה. הכותרות הצהובות של הסרט היו ירוקות. התמונה היתה בהירה. אמרתי - ניחא המקרן מעפן. אבל כשהקיר האדום היה אפור והעגבנייה האדומה היתה ירוקה המועקה התחלפה בפאניקה. הסרט שבו השקעתי מאמץ רב הוקרן כשצבע יסוד מאוד חשוב חסר בו - אדום. מבוא בצבע - אין אדום - הכל הופך לירוק. וכל זה למה? כי איזה ג'ינג'י שכח לחבר כבל ואף אחד לא הצליח לעלות על זה. כולם היו בטוחים שזה היה אפקט גאוני שעשינו.  אחרי ההקרנה ספגתי מחמאות רבות על העגבנייה הירוקה. אנשים החלו בניתוחים פסיכולוגים עמוקים על משמעות בחירת הצבעים בסרט. חייכתי בנימוס. מה אני אגיד להם - הג'ינג'י לא חיבר את הכבל? זה לא מה שהתכוונתי? הבמאי הסתובב מאושר. אותו זה ממש הגניב. בהתחלה זה נורא הלחיץ גם אותו, אבל אז הוא חשב עד כמה אני מתחרפן והתחיל לצחוק. כשניגשנו להפקה לספר להם הם היו בשוק. גם הם היו בטוחים שהפיכת העגבנייה בסרט לירוקה היתה מן סוג של הצהרה אומנותית. אבל עכשיו הם הבטיחו לתקן.

מחר הסרט "טיפול זוגי" שנעשה במסגרת פרויקט 48 שעות (שזה בדיוק פרק הזמן שלקח לעשות את הסרט) יוקרן גם בסינמטק וגם באולמות האוזן השלישית. בימים הקרובים הוא יועלה לאינטרנט לאתר היפ. הפעם אני מקווה בצבעים. תראו אותו. יש שם אחלה עגבנייה.