כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    המאורה

    היה עסקי נשאר אישי.

    0

    יופי פנימי

    19 תגובות   יום שבת, 7/7/07, 00:22

    הוא היה יפה, כמו אפולו, כמו נסיך מהאגדות. כשהגיע להוליווד, היה ברור שהעיניים הגדולות והאפורות טורקיז, ימיסו את השערים לתהילה.

    ואכן,.. לא חלף זמן רב, והוא הוזמן למבחנים, ומסתבר שקולו העמוק השתלב בצורה נפלאה עם בלוריתו הבהירה, המתולתלת שלו, ושזפון פניו שהזכיר את סטיב מקווין האגדי.

     

    הוא הוזמן באותו שבוע לעשר מסיבות יחצנות - לא סופר, לא הולך, לא שם על אף יחצן.... רק התרכז בלשנן את התפקיד החדש אותו קיבל.

    סרט סוג ג', אבל בזכותו הפך לסרט סוג ב', מישהו אמר תסתכלו על השחקן משנה, יש לו יופי מיוחד.

     

    הנשים ! כן הנשים פילסו לו את הדרך, במרפקים מחודדים, ועוד לא יבשה ביקורתו של המבקר על הסרט העלוב של במאי בינוני ומזדקן, ובטרם הספיק לפדות את הצ'ק שהגיע באיחור, כבר קיבל זימון לסרט רב כוכבים, ועם תקציב מנופח.

     שם במקום שישי ברשימה, שכרו היה כבר משולש.

    גם אז, נעדר מהמסיבות, הסתגר בדירתו הקטנה ומתאמן לתפקיד.

     

    משהו קורה, זה היה ברור...

    זימונים מוזרים, תמונותיו המתגלגלות, נשים הנלחמות להפגש איתו, וכמו רוח רפאים הוא נע ממקום למקום, לא רואה, לא שם לב.. למעשה לא שם על אף אחד...

     

    אז... כצפוי זה קרה,.. עם הפרמיירה בתיאטרון הסיני, הצלמים הקדישו לו קצת יותר ממה שקיבלו שחקנים מספר שתיים ושלוש...

    אפילו שחקנית מספר אחת נטשה את את חברה זמר הרוק, לעיני כולם, ניגשה אליו, מבולבל והמום, חיבקה אותו לעיני המצלמות המתרגשות, קבל עם ועדה, מוכיחה שכוכב חדש נולד.

     

    אבל, הוא לא נולד אתמול, הוא נולד מזמן...

    בגיל 40, שכרו היה כפול משל ג'ולי אנדרוס, ובריז'יט ברדו.

    הוא מילא את האולמות בנשים, הוא היה שילוב קטלני של מרלון ברנדו, ולאונרדו דה קפריו.

    הוא קרא את כל העיתונים...

    העיתונים אמרו שזה כשרון, הצהובונים אמרו שזה יופי.

    וזה הפריע...בעצם זה שרף אותו...

    הוא ניסה לקנות כמה מהם... כן את הצהובונים... אבל כשסגר את האחד צצו שניים אחרים... בסוף נאלץ לחיות איתם.

     

    אז בגיל 40, הוא מצא אותה.. סתם כך, בלונדון, במחזמר קטן, ובתאטרון קטן - היא עלתה ושרה באותו הלילה בשיא כוחה, כי ההזדמנות שלה ישבה בשורות הראשונות.

    אכן, בגמר ההצגה, נכנסו לתא הקטן שאחרי הקלעים, במאי סרטים מלווה בכוכב סרטים מספר אחת בשוק.

    היא רעדה, חייכה ואמרה כמה מילים, שאף אחד לא זכר.

    אבל, הוא כן שמע.

    ובאותו לילה, היא הלכה איתו למסעדה הכי יוקרתית, ושתתה את השמפניה הכי איכותית, למרות שמעולם לא הבדילה בין יין נתזים לרוז'ה.

     

    אחרי שבוע הם התחתנו.

    חתונה צנועה ומסורתית - בדיוק כמו שרצה.

    מאות צלמי פפרצ'י המתינו, אבל עשרה קדילקים לבנים יצאו לכל הכיוונים, ועל אחד מהם, אנונימים לחלוטין יצאו לירח דבש בדרום אפריקה.

    משם הפליגו ביאכטה לאיים המלדיבים, ומשם חזרה לאמריקה.

     

    רק אחרי חצי שנה של התמכרות ואהבה, ישבו הם במרומי הגבעה בהוליווד, ויצא לו לשאול אותה אם היא זוכרת מה אמרה ברגע בו נפגשו.... היא הרהרה,, ולא זכרה... הוא לחץ... אז ההתחמקה ואמרה שהלחץ באותו ערב גרם לה לשכוח.

    הוא שוב לחץ... והיא ניסתה להיזכר אבל לא הצליחה.

    זה העכיר את נפשו, ומבטו הפך מרוחק.

     

    חלפו השנים, וכמו שאומרים, כסף דבק לכסף, והצלחה דבקה לסופר הצלחה.

    היא הפכה לכוכבת בפני עצמה.. מברווז לונדוני עלום שם, הפכה לברבור הוליוודי יפה ונישא.

    מישהו כבר כתב - הזוג הכי גדול שהיה בהוליווד.

    ואכן הם היו זוג מושלם, לא נמצאה שערה דקה אחת של שערוריה, במערכת היחסים הכי מתוקשרת בעולם.

     

    אולם הזמן עושה את שלו, וכחלוף השנים, מישהו רטן, הרומנטיקן הגדול נראה כמו אשמאי זקן, או כמו קזנובה בדימוס.

    לא לטעות, בגיל חמישים, וקרקפתו, הייתה מלאה שער אריה כמו תמיד, ופניו עדין היו חצובות כשייש... אולם פסי כסף התגנבו להם כמו שלושת הקמטים העמוקים שחרצו את מצחו, וקפל קטן בסנטרו.

     

    אבל הוא, סירב לשמוע.. סירב להאזין... וכוחו במותניו, התסריטים המשיכו להגיע, ומשכורתו לא קופחה.

     

    ושוב קרה משהו - אחרי כמה שנים, היא החליטה ללכת לטיפול קוסמטי, ואכן יצאה מושלמת כמו באותו יום בו נפגשו.

    הוא הופתע, אבל לא אמר מילה.

    רק אמר " שמה שמסתתר מתחת היופי הרבה יותר חשוב"

    היא שאלה מדוע הוא לא ילך לניתוח, ופניו הזדעפו.

    באותו יום אמר " פעם אחרונה שתדברי על עניין זה.. האהבה נמצאת בפנים"

    היא פחדה לענות מול פניו הזועמות, ויותר לא הזכירה זאת.

    היא אכן אהבה אותו.

     

    עם הזמן חל שינוי... הציעו לו סרטים מסוג אחר.. הנשים התחלפו מנשים בגיל העשרים התחלפו לנשים בגיל הארבעים.

    הוא רצה סרטים אחרים לגמרי, אבל הם סרבו.

     

    עם חלוף השנים, אישתו המשיכה לככב בסרטים בעוד הוא הולך ונשכח. 

    ומאחורי הקלעים היא ניסתה לדחוף לו תסריטים חדשים, אבל הוא תמיד אמר,, זאת כנראה טעות. 

    אבל זאת לא הייתה טעות, הוא נראה זקן, כמו שבן 70 צריך להראות.

     

    היה זה פרס האוסקר, אותו יום בו חזר לככב בעיתונים... מישהו כתב בגדול " היפה והזקן " אחרים תהו בקול איך הצליחו לשמור על האהבה.

    הוא נראה כמו קליפה מיובשת חרוצת קמטים, בעוד היא חלקה מבריקה ויפה.

     

    אבל הם אהבו.

     

    מרוב בושה וצער, אחרי אותו טקס אוסקר, עלה הוא לגור בעליית הגג בקומה השלישית, ולא ירד יותר.

     

    היא ניסתה וניסתה, והוא הסתגר וסירב...

    יותר לא רצה להראות את פניו בציבור, רק אמר " אנשים לא רואים את היופי"

     

    הרוחות הרעות נשבו בעוז, כולם דיברו על הכשפים אותם הטיל הזקן על המלכה של הוליווד.

    כולם שכחו מי הוא היה.

    הוא היה מפלצת, והיא הייתה הכישרון הגדול.

     

    ושוב היא עברה ניתוח, ונראתה כל כך צעירה, עד שלבו רתח מאהבה, וכמו הזכירה לו את היום בו נפגשו.

    באותו יום בו ביקר המנתח אחרי שבועיים מהניתוח, ראה הוא את הזקן מטפס במדרגות, מבט מקצועי אחד וכבר קבע בקול גדול, ניתן לקחת את הזקן ולנתח אותו - למה לא למתוח אותו בצורה טובה.

    הזקן כעס וברח למעלה. רק אחרי יומיים ירד, התגנב  לאכול במטבח.

     

    האסון קרה ממש לפני חג המולד - היא נסעה ברולס רוייס הלבן לסנטה מוניקה, בדרך האוטו גלש למדרון, תאונה קטלנית, רק היא נשארה בחיים, אבל עם גב שבור.

     

    הוא לא בא לבית החולים כשנאבקו על חייה, הוא רק ישב לבד, מתפלל.

    רק למחרת, נסע לבית חולים ואור בעיניו.

    הוא הגיע, ונשאר.

    נשאר נאמן ואוהב, מפתיע את כולם במסירותו.

    אחרי יומיים היא התעוררה ובעוד הרופאים מספרים לה שלא תוכל לעמוד יותר, הסתכל בה, במבט אוהב ומטופש, כמו אומר אני איתך לנצח.

    כשחזרו לבית, ישבו על מרפסת מול השקיעה.

    " את זוכרת, מה אמרת לי בערב בו נפגשנו לראשונה ?"

    היא השיבה בשלילה.

    " אמרת שהסרט הראשון שלי שראית, שיחקתי מצויין"

    " דווקא הסרט הראשון, אהובתי... דווקא הסרט בו שיחקתי  משחק של אופי.."

     

    היא ניסתה להזכר בסרט הראשון שראתה,, ונזכרה שהיה זה דווקא אחד הסרטים ששיחק את מאהבה הצעיר של אליזבת טיילור - אחד מסרטי הפולחן האגדיים שהיה כבר כוכב.

     

    אבל היא לא אמרה דבר... פשוט נתנה לו לאחוז את ידה בהתרגשות צעירה ואוהבת.. ממש כמו אז... כרגע זה לא היה חשוב. 

    דרג את התוכן:

      תגובות (18)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        30/1/11 14:51:

      מסתבר שיופי קונה הרבה מאוד דברים אבל לא תמיד אושר. אפשר גם לקנות את היופי (הסרת שיער, ניתוחים למינהם וכו...) אבל כשרון קשה מאוד לקנות

        13/7/07 10:23:

       

      צטט: ארז טביב 2007-07-10 15:53:20

      יפה ברמה

       

       

      תודה

        10/7/07 15:53:
      יפה ברמה
        9/7/07 14:09:
      תודה על הקומפלימנטים
        9/7/07 12:50:
      מקסים. אני ממש רואה את זה כמו סרט.

      ואני נזכרתי במרגוט פונטיין האגדית שנשארה לרחף לצדו של אהובה גם כשהיה מרותק לכיסא ולמיטה וביחד אתו השקיפה על תעלת פנמה.והעושר כבר לא היה, והנכסים כבר נמכרו, אבל האהבה הייתה ונשארה עד הרגע האחרון. 

      (כשאזכר בשמו, אכתוב)

      תודה סנייק.

        8/7/07 17:15:

      אהבתי.

      הסוף...

      העביר בי צמרמורת.

      לליזה ולי היה דיון על זה, או בערך על זה. איפור לעומת מראה טבעי (ואני הוספתי גם מחיקת "בעיות" ע"י ריטוש).

       

      אפשר להגיד שהגיבור שלך הוא כוכב פורנו, הא? רק בסרטו הראשון  הוא היה דמות אופי...

        8/7/07 16:37:
      מצטרפת למחמאות ,אהבתי.
        8/7/07 14:20:

        8/7/07 09:25:

      יפה וכואב אבל מציאותי

      תודה

        7/7/07 22:04:

       

      צטט: rakshi 2007-07-07 20:09:03

      היי סנייק

      מאוד ריגשת אותי.....

      הדמויות כל כך אמינות ו בהחלט אפשר לשייך את הסיפור לכל ככב הוליבודי

      מה שמעניין אותי זה ברמה הפנימית שלך איך הגעת לגעת כל כך מדוייק ברגשות שלהם

       

      מקסים מחייך

       

      לא יודע...

      אני לא בטוח שזה מה שמאפיין אותם.

       

        7/7/07 22:03:

      תודה לקומפלימנטים, ולכוכבים.

       

      העיקר שנהנתם.

        7/7/07 20:09:

      היי סנייק

      מאוד ריגשת אותי.....

      הדמויות כל כך אמינות ו בהחלט אפשר לשייך את הסיפור לכל ככב הוליבודי

      מה שמעניין אותי זה ברמה הפנימית שלך איך הגעת לגעת כל כך מדוייק ברגשות שלהם

       

      מקסים מחייך

        7/7/07 09:21:

      יקירי, חברי הטוב סנייק.

      כל כך אהבתי. כל כך מרגש. כל כך יפה ואיך שהמסר עובר... חזק חזק רחוק מלהיות רפה (נו, סתם בשביל החרוז נבוך)

       

      אדון נחש.... נו, עכשיו מה? במה עוד תפתיע?

      תענוג!!!!!!!

       

      ממני היפה החיה והזרה :)  וכמובן - המבין????

      מחכה לסיפור הבא.   

        7/7/07 07:37:

      סנייק נדבקת בחיידק אחחחחחחח

      הרומנטיקה

      יופי של פוסט כייף לקרוא

       

        7/7/07 00:54:
      אחלה תסריט לסרט הוליוודי.
      תשמע, אתה כותב יפה ומרגש :-)
        7/7/07 00:27:

      סנייק,

      זה כל כך פיוטי ומסוגנן, שנכנסתי לתוך העלילה בעוצמה מפחידה. בראש קפץ לי השיר "פנקס הקטן" (לא יודע למה) והתחושה של ה- after taste היתה עוצמתית מרה-מתוקה.

       

      שזרת מהמם, ניגנת על ההתרחשות וליהקת את הדמיון במושלם.

      (כוכב, כבר אמרתי?)