| אם הייתי אומרת שצריך להרוג את כל הכלבלבים בעולם, לא הייתי מקבלת מבטים יותר מזועזעים מאלו שקיבלתי כשאמרתי שאני אופטימית. התקווה הכנה לשלום ואחווה הפכה מנאיביות לשם נרדף להזיה קשה. שאלו אותי מה לקחתי, איפה אפשר להשיג את זה ולבסוף כשאכזבתי בחוסר קשריי עם עם ספקי סמים קראו לי בשם הגנאי: "נאיבית". בסדר, אז אני נאיבית. מה קרה? הנאיביות לא מוערכת מספיק לטעמי. כל הראייה את העולם כג'ונגל בו צריך לטרוף לפני שיטרפו אותך די הוכיחה עצמה כמטומטמת. אבל שאנשים ימשיכו לחשוב כך, זה רק הופך נחמדות וכוונות טובות למצרך מבוקש ונדיר, מה שמספק לנאיבים שכמוני ביקוש. ובחזרה לנשיא הנבחר - היה משהו מאוד מרגש בדמעות של אופרה, ג'סי ג'קסון ויתר האוכלוסיה האפרו-אמריקנית. מעבר לכך שבפעם הראשונה יושב בבית הלבן מישהו שיכול לקפוץ (כי גברים לבנים לא יכולים), קשה לי להאמין שאובמה יפספס את ההזדמנות החד-פעמית. בבחירות הבאות יהיה לו הרבה יותר קשה ולמרות שהציפיות ממנו כמעט לא אנושיות אפשר גם לומר מנקודת נאיבית שמהתחתית הזו אפשר רק לעלות. |
תגובות (1)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
נכון.