בגידה בחיי נישואין, או בקשר זוגי מהווה סוגיה כאובה, סוגיה שהעסיקה ומעסיקה אנשים, שמעוררת סקרנות, או מציצנות, או חרדה, או מה זה משנה, הנושא מעלה רוטינה קבועה של שאלות: למה זה קורה? איך אפשר לבגוד כשאוהבים? איך מעזים אחרי 20 שנות זוגיות?
ואני שואלת: האם שאלנו את עצמנו מהי בגידה? ואחרי שבררנו, האם אנו מתכוונים – כולנו - לאותו דבר? האם הבגידה שלה היא גם (בהגדרה) הבגידה שלו?
מסתבר שלא ממש, שכן תפיסת הבגידה היא סובייקטיבית , היא תלוית הקשר ומצב, שכן "הפילגש" תחווה תחושות אחרות, לאו דווקא תחושת נבגדות, כשבן זוגה חוזר לאשתו, לעומתה אשתו עלולה להתמוטט לכשתדע על קיומה של האחרת...
אם כך הבגידה נתפסת כזו באם יש בה מן ההפרה של ציפייה בין שניים (ספציפיים) הפרה של "החוזה הזוגי" – של הסכם (סמוי, או גלוי) שנבנה ע"י בני הזוג ומושתת על ערכים אישיים, ציפיות הדדיות ועל התייחסות סובייקטיבית לסוגיות כמו: אמון, נאמנות, כבוד ומחויבות, אם כך נשען "החוזה הזוגי" על מהות הקשר, עוצמתו וסגנונו האישי של כל אחד מבני הזוג.
"החוזה הזוגי"
"החוזה הזוגי" אינו חוזה אחיד, שכן הוא משתנה בין זוג אחד לאחר וכן עובר הוא שינויים בתוך הקשר, הרי לסוג האינטראקציה ולדינאמיקה שנוצרת בו השפעה על עתידו של "החוזה הזוגי". ניתן להיווכח, אף בסביבתכם, כי קשר מלא ומספק שונה במהותו מיחסים ריקים או קשים שתוצאתם קשר "ברירת מחדל" – קשר שנותר למען...למען הילדים, המשפחתיות וכד'.. (מהסוג שפעמים רבות מסתיים בבגידה, או בפרידה).
"החוזה הזוגי" וסוג היחסים
מערכת מעורבת ותלות הדדית: ישנם זוגות, המנהלים מערכת יחסים סימביוטית, מערכת המושתתת על תלות גבוהה ומעורבות גדולה, אם כך כל סטייה וכל "פזילה" עלולות להיתפס בחומרה ועל פיהם יש בהתנהגויות אלה בגידה קשה.
מערכת מנותקת ויחסים פתוחים: לעומת סוג היחסים הקודם, בו ניכרת מעורבות יתר, ישנו סוג יחסים אחר, קיצוני גם הוא, שמכונה - דפוס יחסים מנותק – אלה זוגות אחרים, זוגות שמנהלים יחסים פתוחים והתלות שם נמוכה, אם כך במערכת זו הגבולות הרבה יותר רחבים והגדרת הבגידה עשויה להיות שונה.
כך, או כך בגידה תיחשב ככזו, באם האמון שנתנו בני הזוג זה בזו נפגע, כשהבטחה הופרה, או במילים אחרות - כשאחד מבני הזוג חוצה גבול שנתחם על ידי שני בני הזוג והוגדר במישרין, או בעקיפין כקו אדום.
יחד עם זאת רוב רובם של האנשים מתייחסים לבגידה כבגידה לכשהיא כרוכה במגע מיני עם בן/בת זוג אחר/ת – השאלה האם זה כך, האם למעורבות פיזית משמעות שונה מהתקשרות אינטימית אחרת?
כנראה שכן, הרי המגע הפיזי יש בו סוג של טוטאליות, לכן בגידה זו כאילו קוראת תיגר על ייחודיותה של הזוגיות ועל הברית שנוצרה בין שניים. במצב זה עולות תחושות שונות של חוסר ערך והשפלה אשר עלולים להוביל לתגובה תוקפנית, לפרידה, או לבלבול כשהנבגד מחפש סיבות והסברים המובילים פעמים רבות להתבוננות עצמית ביקורתית ונוקבת.. להאשמה עצמית מחד וכעס, או תחושת נקם מאידך, שכן אותה חוויית נבגדות משפיעה על הדימוי העצמי ומערערת את הביטחון הבסיסי.
למרות זאת, למרות כאבו של הנבגד, הבגידה, פעמים רבות, היא רק סימפטום היא מייצגת את הירידה באיכותה של מערכת היחסים, גם באיכותה היחסית וגם באיכותה האובייקטיבית, כשבאיכותה היחסית הכוונה כי מערכת היחסים הופכת משמימה וריקה בהשוואה לגירויים האחרים - גירויים שהעלו את רף המעניין, המסקרן והמושך.. אם כך נדרשת, גם המערכת הזוגית, ליצירתיות ולעומק שיהפכו אותה בעלת ערך ובעלת משמעות ייחודית.
אם כך, איך מקנים משמעות ייחודית למערכת הזוגית?
משמעות ייחודית עשויה להיווצר ע"י מודעות לצרכי המערכת, הלא מערכת יחסים, כמו כל מערכת, זקוקה לתחזוקה וטיפוח, אם כך ניתן לממש זאת על ידי העמקתם של המדדים השונים – עידוד מעורבות ושיתוף, העצמת האינטימיות וזמן האיכות, שמירה על אסתטיקה אישית, יצירת התלהבות תשוקה ומשיכה, או בעצם, בנייתה של מערכת זוגית המצליחה ליתן מענה לצרכים שונים, שיש בה הדדיות ומקילה היא על שניים בניהול חייהם, אזי כך מוקנים למערכת הזוגית ערך ואיכות.
ראוי לציין, כשאחד מן המדדים נחלש, אזי ללא שימת לב וללא הידברות מתעוררת האפשרות כי חיזוקו של אחד המדדים יימצא במקום אחר, פעמים זהו מצב חיובי המפחית מן המעמסה על הקשר, אולם במקרים אחרים זהו פתח להתהוותה של מערכת יחסים אחרת, מערכת המקבילה לקשר ועשויה להתפתח ולהוות לו חלופה.
אם כך, מה עושים?
האמת, לא תמיד יש מה לעשות, לעיתים הבגידה שהחלה (כמו שאומרים) "בקטנה" משתלטת והופכת לאהבה גדולה, אם כך כטיפול מונע נדרשת מודעות - כן, גם ביחסים קבועים שלכאורה צפויים – וזאת עוד טרם התדרדרותם, שכן פעמים רבות ביחסים קבועים מתהווה לה דיסיפלינה המחלישה של הקשר, הלא היא משבצת ה "מובן מאליו", משבצת אליה נשאב הקשר והופך לא אחת ל"קישוט" מצב זה, מן הסתם, מתסכל מייאש ומעודד חיפושם של מענים במחוזות אחרים (לפחות אצל אנשים מסוימים) כי ללא שימת לב נפער פער המשפיע על תחושת השייכות, על תחושת המחויבות ועל איכותו של הקשר כולו ומכאן כשהחוויה היא שאין תכלית, אזי הכול צפוי ואפשרי . |