מאה אלף איש היו אתמול בכיכר. ששה מליון ותשעה מאות אלף איש לא עמדו שם. חלקם מסיבות טכניות (פקקים, צפיפות, השידור בטלויזיה, וכו'), ורובם פשוט כי זה לא יום הזיכרון שלהם.

יום הזיכרון לרבין הוא כבר הרבה שנים יום פסטיבל השמאל. השמאל, שביום יום נחבא אל הכלים, פוחד לפצות פה נוכח התחזקות הימין הקיצוני, מנצל את יום זה לעצרות והצהרות ולעצרת בחירות מרכזית.

רק לפני שבוע, התעוררה סערה במדינה. כמה עיתונאים החליטו לראיין את רוצחו של ראש הממשלה. המדינה הזדעזעה. איך מעיזים לראיין את רוצחו של רבין? ופה, לדעתי, מתחילה הבעיה.

השמאל מנציח את האירוע כרצח רבין. בעצרת מזכירים וחוזרים ומציינים את פועלתו של האיש, ואכן אני מסכים כי היה איש גדול, את דרכו שנקטעה, ובכך הופכים את האירוע לאירוע פרטי. טקס זיכרון משפחתי- של משפחת השמאל. אסור שרצח רבין יהפוך לנחלת השמאל. יום הזיכרון נקבע על שום שנרצח ראש ממשלה ולא משום שנקטעה דרך זו או אחרת. לו הינו מציגים את רצח רבין יותר כבגידה של עמיר בנו, בכל אחד ואחד מאיתנו, ובערכיה המרכזיים של מדינתנו, ולא כרוצחו של איש, לא היו מעיזים העיתונאים לדבר איתו, וזה היה נרקב ומנודה כפי שמגיע לבוגד. הימין הקיצוני לא היה מעז להרים יד על שליחי הדמוקרטיה לו ידע כי רוב העם יראה בדבר בגידה. לא פשע, לא עבירה פלילית. בגידה!

שמחתי לשמוע את נאומה של ציפי לבני אמש בעצרת. אינני מחסידיה של האישה, ואני יודע שהדברים באו בעיקר כקמפיין בחירות. דרכו של רבין ניצחה! לא בזכות פולחן האישיות והעצרות בכיכר. דרכו של האיש ניצחה מפני שפשוט זו הדרך היחידה. כשאשת הימין ציפי לבני עומדת מול רבבות חולצות כחולות ונוער מרצ ואומרת קבל עם ועדה: כי קיומו של עם ישראל חשוב יותר מקיומו על כל שטחה של ארץ ישראל, אז דרכו של רבין ניצחה. נאומה של לבני בלי שום ספק היה ניסיון לקרב אליה את קהל השמאל המחפש לו מנהיגות, הנח על זרי הערגה לאיש שלא ישוב. אך משפט אחד שלה כמעט והזיל דמעות מעיני: "לא היתי בכיכר בלילה הנורא ההוא. לא באנו בגלל המחלוקות, בגלל המילים... לא בחרתי ברבין, אך הוא היה גם ראש הממשלה שלי." 

ראש ממשלה נרצח בישראל. כן נרצח לנו אבא, נרצח לנו גדול מנהיגי השמאל. האיש שהיה מביא שלום. אבל מעל הכל נרצח ראש ממשלה בישראל. בואו נהפוך את יום רבין ליום הדמוקרטיה. נחזק אותה. נלחם ביחד כנגד אלו המנסים להפילה. נשבור את הרגליים והידיים של אלו שבוגדים בנו במסווה של שליחנו. נעקור ביחד, ימין ושמאל, את הגידול הסרטני שצמח בתוכנו, זה המנצל את טוב ליבנו ואת קדושת דמם היהודי. בואו נלחם במלחמה שכל מדינה דמוקרטית חייבת להלחם בה, המלחמה לדמוקרטיה יציבה.

לא היתי אמש בכיכר. לפני שנה ושנתיים היתי. בואו בשנה הבאה נבוא כולם שבעה מיליון ישראלים. ערבים ויהודים, אשכנזים ומזרחים, ימנים ושמאלנים, לעצרת הדמוקרטיה. ונקרא בקול גדול מול כל אותם יהודים המנסים לחבל בדמוקרטיה שלנו: הצטרפו אלינו, או שנקיא אתכם מקרבנו!