Well, I don't want any to-day,
at any rate You couldn't have it if you did want it, the Queen said. " The rule is jam tomorrow and jam yesterday but never jam to-day " It must come sometimes to jam to-day, Alice objected
No it can't, said the Queen
Through the Looking Glass
תל אביב. יום עבודה. חולה, עייף, נחפז, ממהר. מסיים פגישה אחת ורץ לאחרת.
מקדם עסקה אחת ומיד בדרך להחלטת דירקטוריון על פיטורים נרחבים. מכירה של אגף במזרח אירופה, קניה של מרכז הפצה בברזיל. דוחות, מודלים, חוות דעת, עורכי דין רואי חשבון, מהנדסים, מנהלים, וול סטריט, ברלין, הונג קונג, הכל מתערבב, הכל מסביבי רץ מהר כל כך עד שנעשה מטושטש ואני קודח. מוניות, אטובוסים, מטוסים, אנשים, המולה. כוורת הומה של אדם, בנזין, בטון ופלדה.
בין כל ההמולה הזאת אני נתקע. איש מבוגר. עיניי נתקלות בו. מטאטא רחובות. מתעלם מהשאון, שליו. מרוכז במטר על המטר שלו ושל המטאטא שלו. עובד בשיטתיות, ביסודיות. פנים מחוספסות מלאות הבעה בני בלי גיל, שאור קורן מהן. הוא אחד עם המטאטא, אחד עם הרגע. עובר צעד אחר צעד, מטר אחר מטר, מלאכה מושלמת. זקוף, יציב, גאה. הוא יותר שלם ברגע הזה של ניקיון המרצפות מאשר אני אי פעם הייתי. כל כך מחובר להווה, לרגע הזה שאני כמעט יכול לשמוע אותו חושב:
"אם נועדתי להיות מטאטא רחובות אני אטאטא אותם ממש כשם שמיכאלנג'לו צייר, כשם שבטהובן הלחין וניגן, וכשם ששייקספיר כתב שירה ומחזות. עלי לטאטא את הרחובות כל כך טוב עד שכל מלאכי גן עדן ושרפי הארץ יחדלו כולם ממלאכתם ויאמרו: 'כאן חי מטאטא רחובות דגול שעשה את מלאכתו היטב' ".
הוא מחייך אלי, ואני רוצה לרוץ לחבק אותו. אבל אני מאחר. חייב לרוץ, להספיק לפגישה הבאה.
(כמובן שאני לא יודע אילו מחשבות באמת עברו בראשו של מטאטא הרחובות אולם השתמשתי בכתביו של MLK לשם השראה) |