דמיינו לעצמכם נהג פרוע. כזה שגונב רמזור באדום, מאט בקושי בעצור ונוסע ב50% מעל המותר בחוק.

 הוא תמיד ממהר ותמיד יש לו סיבה טובה למה הוא נוסע באמצע הלילה ואיך זה ש"הוא לא עייף".

ואז יום אחד הוא דורס מישהוא למוות. הורג אותו על הכביש ומותיר אחריו יתום או שניים, אלמנה וזוג הורים שחייהם חרבו.

להפתעתכם הרבה יתגלה שהוא "לא מרשה שיתירו את דמו" שהוא מאשים את "מע"צ" את החוקים ואת מזג האוויר. לאט לאט מתברר שהוא בעצם הקורבן בסיפור. הוא "במקרה" היה ליד ההגה אבל "זה יכל לקרות לכל אחד".

והוא לא מתבייש. תחת כל רענן הוא מאשים את כולם. ומטיף לאחרים איך לנהוג.

מגעיל?

 אז זהו. זה בדיוק מה שאני חש כשאני רואה את מנהיגי הימין "מתנערים" מרצח רבין. את אלה שעמדו במרפסת והעלימו עין מתמונת רבין כהיטלר. את אלה שנותנים חופש פעולה ומצדיקים בשתקתם את "נוער הגבעות", חניכי החולצות החומות של ימינו. את אלה שפיהם נוטף שנאה וארס כל השנה נגד ה"בוגדים" - הומואים, ערבים ושמאלנים.