דומה מושך דומה, וכשיש מצב של חוסר, חוסר בכסף, חוסר באהבה, חוסר בשלמות, אנחנו נמשכים לשם, נשאבים לחוסר, מתאהבים, אפשר לומר, בחוסר, וזו הדרך הכי בטוחה להישאר שם, במקום לצאת משם, וכמה שיותר מהר.

אז איך לצאת?

השער שמעליו כתוב "יציאה" הוא לא לחשוב כל הזמן על ה"אין" הזה שיצר החוסר, ולא לדאוג מאיפה יגיע ה"יש" שימלא אותו. המחשבה והדאגה הבלתי פוסקת, הן אלו שמשאירות אותנו שם, ואפילו גורמות לנו לשקוע יותר.

לחשוב, איך אנחנו יוצרים את ה"יש", לא מהמקום של דאגה, ממקום של יצירה. לייצר=ליצוֹר.

למקד את המחשבה במה שיכול ליצור לנו מקור להכנסה כספית. מה שאנחנו יודעים לעשות הכי טוב. השילוב המנצח של שניהם, שיאזן אותנו מבחינה כלכלית, וגם רגשית-מנטאלית.

להרויח כסף מעבודה שאותה אנחנו אוהבים לעשות.

יציבות כלכלית חשובה, חשובה מאוד אפילו, אבל האם אנחנו יכולים לשמור על איזון ויציבות גם בפן האישי-רגשי שלנו?

לכל אחד מאיתנו, גברים ונשים, יש לפחות משהו אחד שהוא מצטיין בו.

תחשבו על משהו שעשיתם בעבר הרחוק או הקרוב, בשביל הכייף, כשהייתם ילדים, או כבוגרים, ושאלו את עצמכם, האם ניתן להרוויח כסף מתיקונים קלים בבית? בישול ארוחות? תיקון מחשבים? אפיית עוגות?

אחרי שמצאתם את התחום בו אתם מצטיינים, ניתן להיעזר באיש מקצוע שיעזור לכם לבדוק, האם יש לכך ביקוש? האם יש לכם מתחרים? מי קהל היעד שלכם?

נגיד לצורך העניין, שאתם גרים בטבריה, עיר שכמעט כולם בה דייגים. גם אם אתם דייגים מוכשרים מאוד, וגם אם תגיעו לחוף עם רשת מלאה דגים, ביחד אתכם יגיעו עוד דייגים ושלל רב ברשתותיהם המלאות, הלקוחות הקבועים שלהם יקנו מהם את הדגים, ואתם תשארו עם רשת מלאה דגים, וידיים ריקות מכסף.

אבל אם תקחו את שלל הדגים היומי שאספתם, ותיסעו איתו לעיר שמרבית תושביה הם דווקא מרצים באוניברסיטה, ואף לא דייג אחד, כמה מהר תתרוקן רשת הדגים העמוסה שלכם?

עובדת היותכם מוכשרים וטובים בתחומכם, אינה עומדת בפני עצמה. ללא בדיקה מדוקדקת ומקצועית של היצע וביקוש, קהל היעד, מיקום, לא תוכלו להפוך את הכישרון הזה שלכם, למקור הכנסה.

עליכם להיות ייחודיים. כוכב מנצנץ אחד בשמיים נראה למרחקים. בשמיים זרועים כוכבים, עליכם להיות הכוכב מספר אחד, שאין שני לו. תוכלו לעשות זאת רק כאשר תמצאו את מה שייחודי ומיוחד לכם. את האור המיוחד שלכם, ואותו לשכלל ולמקד לרמת מקצועיות כזו, שאף אחד לא יוכל להתחרות בכם.