אז התחלתי לענות לשיחות.אחרי 3 שבועות של קורס בנתינת שירות  סוף סוף נתנו לי אוזניה וריבוע קטן לעבוד בו וסוג של מחשב משנת תרפפו.הגעתי כולי מחוייכת ושמחה לשיחה הראשונה שלי ובואו נגיד שהחיוך ירד לי דיי מהר מהפנים.בשיחה השניה צעקו עליי,קיללו אותי וסיפרו לי במה אמא שלי עובדת (ואני חשבתי לתומי שהיא עובדת עירייה 30 שנה..) וכל זה בגלל שהחשבונית לא הגיעה.פאקינג חשבונית!!!!

לא עזר לי שאמרתי ללקוח (עדיין בחיוך)שאני אדאג לכך באופן אישי.הייתי מוכנה להדפיס את החשבונית בעצמי,להכניס למעטפה,ללקק את הבול,לעלות על הטוסטוס שלי ולהביא את המכתב עד אליו.הוא רצה מנהל.ועכשיו.עכשיו!!

בבושת פנים העברתי את השיחה לסופרוויזר שלי ויצאתי לעשן 2 סיגריות.אחת אחרי השני.ממש נעלבתי.בחיית אמא'שך,מה אתה צועק עליי?מה את מקלל אותי?כשחזרתי הראש צוות שלי לקח אותי לשיחת מוטיבציה-הוא לא כועס עלייך-אלא על המערכת,אל תיקחי קשה (כן כן זה התירוץ של כל נציגי השירות-המערכת),אז חזרתי רגועה יותר והמשכתי הלאה.

בערך בשיחה ה20 הבנתי איך זה עובד:אנשים,באמצע היום פשוט מחפשים שק איגרוף,מתקשרים לשירות ומוציאים עצבים.

היה לקוח שטען ש"השם שלי מטופש וזקן ושאני חייבת להחליף אותו.."ואין לי שם כזה מוזר(סמדר)

היה לקוח שאמר ששמי כשם אמו המנוחה כבר 3 חודשים ושיש עכשיו חיבור בינינו ושאני חייבת לעזור לו.. 

היתה לקוחה שהייתי כל כך נחמדה אליה שהחליטה שהיא משדכת לי את בנה הרווק(34) החתיך (שיער שטני עינים ירוקות-שלחה לי תמונה במייל)עורך הדין(דיני חוזים) וכמובן שיש לו הצלחה מסחררת עם נשים(ברור..),אחרי שדחיתי אותה אדיבות היא התקשרה במשך 4 ימים רצופים וניסתה לשכנע אותי.

וזה רק בשבוע הראשון ועוד לא עשיתי משמרת שבת.אמרו לי ששבת זה הזמן הכי טוב להחליט שוב להחליף "קריירה".

אני מחכה...