אני גרה ברחוב נחמד במרכז העיר. למעשה, אחד הרחובות היפים והנעימים בעיר. בדרך כלל שקט כאן. מאד. בחודשים האחרונים פסק השקט לטובת בחור צעיר שעבר להתגורר בבנין ממול, חובב גיטרה אקוסטית, גיטרה חשמלית, אורגן וחבר'ה.

 עד כאן הכל טוב ויפה, רק שהבחור מטפח את מחוננותו המוזיקלית כשדלת ביתו פתוחה לרווחה כך שיוכלו כל דיירי השכונה להנות מניגוניו שבעה ימים בשבוע, בוקר וערב. אני, אישה צעירה ונוירוטית לפרקים, מוצאת את עצמי בזמן האחרון אוגרת עצבים עצומים בגין הרעש שהשכן מביא איתו לשכונה בשעות בהן אני רגילה להניח את טרדותיי מאחורי הספה ולהרגע מהיום שעבר.

 בשבת נשברתי והתקשרתי למשטרה בשעות הערב. נאמר לי כי "לפי החוקים" כל עוד השכן לא מרעיש בין 14:00 ל-16:00 או אחרי חצות, אין להם מה לעשות. מאז חיכיתי לתפוס אותו על חם בשעות הנקובות אך לשווא.

היום התרחש הנס. הבחור וחבורתו ניגנו ושרו גם אחרי חצות (ועדיין מרעישים, אגב. השעה אחת ושלוש דקות). החשכתי את כל האורות בביתי וכנמר המסתער על ארוחת הצהריים שלו התקשרתי למשטרה ותיארתי את המקרה. באורח פלא נאמר לי שגם משעה אחת עשרה אפשר להתלונן. מי שענתה לי בשבת לא היתה מעודכנת, ככל הנראה. הובטח לי שהנושא יטופל, סירבתי לומר את שמי.

ברגע שסיימתי את השיחה, אחזה בי בעתה. לנגד עיני עלו מראות מתוך החודשים האחרונים בהם בעת שניגן בדלת פתוחה סגרתי אני בטריקה גדולה את חלונות ביתי לאות מחאה. מה יקרה אם השכן יבין שאני זו השכנה שהתלוננה?

הסיטואציה החזירה אותי אל זכרונות לא טובים במיוחד ממריבות בין שכנים בילדותי הרחוקה. לריב עם שכן זאת בעיה רצינית. אין לך לאן לברוח. זה לא חבר שאתה יכול לא להתקשר אליו או להמנע מלעבור ליד הבית שלו. מדובר באדם שאתה תקוע איתו באותה חלקת אדמה לזמן לא קצר.

מיד לאחר שיתאושש השכן מההלם בעקבות ביקורם של נציגי החוק בביתו ינסה לחשוב: מי יכול היה לעשות לי דבר כזה? ומתוך ההשפלה ירד לו האסימון: אהה! השכנה ממול, זו שטורקת את החלונות.  המנוולת!

 - הדרך אל הנקמה לא תאחר לבוא. או, כפי שאומרת חברה שלי שמבינה דבר או שניים בבני אדם: "על טעויות משלמים".

במשך כמה דקות ישבתי והזעתי בחושך, מדמיינת איך הוא שורף לי את הדירה, מפוצץ צינורות, משחרר נחשים בפתח ביתי.

המשטרה יכולה לפתור את הבעיה באופן זמני, אבל נקמה היא המקק של התנהגות האנושית. היא היתה פה לפנינו, ותהיה גם אחרינו.

תוך כדי שאני שומעת את הקול הפנימי שלי ממלמל "ובחרת בחיים" התקשרתי וביטלתי את התלונה. הפקידה התאכזבה, ככל הנראה בנתה על לילה סוער בתחנה בזכות התלונה שלי, או אולי חשה כי ביטול התלונה מהווה זלזול בכוחה של המשטרה, ואמרה בטון פולני במיוחד "טוב, אם את רוצה לסבול מהרעש כל הלילה אז בבקשה", וסירבה להיות אמפטית כלפי החשש שלי מנקמה.

מה שמדהים הוא, שברגעים אלו ממש מזדחל לו שקט אל ביתו של השכן, ואני, במקום להנות מהרגע ולצפות באיזה טוק שואו מטופש בטלויזיה תוך כדי לעיסת לחמניה עם שוקולד השחר, כפי שתכננתי לפני שעות ארוכות, יושבת כאן וכותבת על המשימה שנקטעה בטרם עת. זה באמת חמור.

כולי תקוה כי בקרוב מאד מישהו מהשכנים יחליט שאין לו מה להפסיד ויתלונן במשטרה על השכן שלא ישן. אז אפשר יהיה לומר ללא ספק כי צדיקים - מלאכתם נעשית בידי אחרים.