שלום לך, 

זו הפעם הראשונה שאני כותבת לך, למרות שאני יודעת שלעולם לא תקבל את המכתב הזה. אני לא בטוחה שאתה עוד מהרהר בי ובמה שהיה ביננו. אני כבר התנתקתי ממך, ואני שמחה שזה קרה. אבל לא שמחה על הדרך שבה נפרדנו. 

למרות ההתנתקות אני מדי פעם שומעת ברדיו שיר או שניים שמזכירים לי אותך, או מעלה חיוך על מה היית אומר עכשיו. 

אין ספק, הפסדתי חבר. אין ספק, הפסדת חברה. 

מה בדיוק קרה ? מי באמת אשם בניתוק ??

האם מעניין אותך לדעת מה קרה לי מאז? אותי מעניין לדעת מה קורה איתך. לא יודעת מה באמת מעניין אותי, בעיקרון רוצה לדעת איך המשכת. 

האם אתה עדיין מצייר ?, האם המוזה לא עברה לך (אחרי שאמרת שאני משרה עליך מוזה) ? או שאולי מצאת מוזה חדשה ? 

מכתב ראשון שלי, מאוד מהוסס, לא יודע בדיוק איך לגשת אליך, ומאיפה להתחיל לספר. 

חבר, אתה חסר. למרות שהחברות איתך הייתה הרסנית. 

אני התפטרתי מעבודתי הקודמת וברחתי לשבועיים להולנד, בשביל להתנתק. ישנתי אצל חברה ויצאנו מלא בערבים לפאב. כמויות הוודקה בדם שלי עלו פלאים. פגשתי בחור אחד בפאב, הזדיינו אצלו בדירה, אבל דמותך הייתה שם.

נוגעת, מנשקת את הצוואר, דוחפת אצבעות, מענגת.

מנסה לחשוב שאולי היינו צריכים לעבור לפיזי, אולי האנרגיה בנינו הייתה משתנה.

אולי, עכשיו מאוחר לדעת. אז אני עכשיו "בין עבודות", כדברי המובטלים, אבל נהנית מהשלווה.

הולכת מלא לGYM ומוציאה אנרגיות. הלוואי ויכולתי להוציא גם אותך.

עוד יום עובר.